דו”ח מטעם ה-Institute of Medicine בנוגע לצריכה תזונתית של וויטמין D נועד לסייע להבין את הבלבול הנוגע לנושא, אך לא עשה כן. לפי הדו”ח, שנידון בכנס ה-ASMBR (American Society for Bone and Mineral Research), תוספים במינון של 600-800 IU ליממה יענו על הצרכים של 97% מהאוכלוסייה. עם זאת, אין קונצנזוס בנוגע לסוגיה זו; המלצות אחרות תומכות במינון של עד 1500 IU ליום.
מומחים בתחום הציעו הנחיות לא-רשמיות חדשות, כפי שהם נוהגים לייעץ למטופליהם. הם קראו לרופאים לזכור כי הדו”ח האמור מתייחס לתמונה הגדולה, וייתכן כי הנתונים אינם מתאימים בהכרח לחולה הנתון היושב מול הרופא ואף יש לכך התייחסות בדו”ח המקורי.
לדוגמא, קיים גבול דק בין אוסטיאופורוזיס ואוסטיאופניה. אישה בת 65 עם מדד T-score של 2.4- סובלת מאוסטיאופניה, אך הסיכוי לשברים בתוך עשר שנים הוא 13%. אותה אישה עם מדד T-score של 2.6- חצתה את הגבול לאוסטיאופורוזיס, אך הסיכון שלה לשברים בתוך עשר שנים הוא 14%. בדומה, חולה עם רמות 25(OH)D של 29 ננוגרם למ”ל, אינו שונה מהחולה עם רמה של 31 ננוגרם למ”ל.
למרות שרמות 25(OH)D מהוות כיום את מדד הזהב לקביעת רמות וויטמין D, ההשפעה הפיזיולוגית של רמות שונות על אנשים שונים, אינה מובנת היטב. ראשית, התוצאות עשויות להיות שונות בבדיקות הנערכות במעבדות שונות. הבדיקות מבוצעות בעזרת אדם וציוד ולכן אינן מושלמות וצפויה וריאביליות רבה. ה-DEQAS (Vitamin D External Quality Assessment Scheme) עובדים כיום להביא להערכה מעבדתית סטנדרטית ולהפחית את השונות בין הבדיקות.
למרות שמאמצים אלו צפויים לסייע בפתרון נושאים רבים הנוגעים להערכת רמות 25(OH)D, נדרש עדיין לקשור בין התוצאות המעבדתיות לבין התופעות הקליניות.
אין הרבה מחלוקת בנוגע לסיכונים בנוכחות רמות נמוכות מאוד של וויטמין D (דוגמת, רככת, אוסטיאומלציה ושברים), או גבוהות מאוד (דוגמת, היפרקלצמיה, היפרקלציאוריה ושברים). לעודף או חוסר ברזל השפעה שלילית ולכן חשוב להקפיד על מיתון.
חשוב גם לקחת בחשבון את הוריאביליות הידועה והערפלנים האפשריים בהערכת רמות וויטמין D בחולה מסוים. במידה והתוצאות מצביעות על רמה של 20 ננוגרם למ”ל, יש להבין כי הערך האמיתי נופל אי-שם בין 10-35 ננוגרם למ”ל.
בחולים רבים, מינון יומי של 1000-2000 IU נדרש לשמירה על רמות 25(OH)D סביב 30 ננוגרם למ”ל ומעלה. לדעת המומחים, רמה לא-מספקת של וויטמין D היא תופעה נפוצה, אך הטיפול בכך אינו יקר וכמעט ואינו כרוך בתופעות לוואי.
עם זאת, מומחים אחרים תומכים בגישה שמרנית יותר. להערכתם, לפי העדויות הזמינות כיום, ניתן לשמוח כאשר למטופלים רמות בטווח 15-20 ננוגרם למ”ל. באלו עם רמות נמוכות יותר נדרש מתן תוספים במינון של 400-800 IU ליממה.
מתוך כנס ה-ASMBR (American Society for Bone and Mineral Research)
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!