בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית קיים סיכון מוגבר לתרומבואמבוליזם ורידי, בהשוואה לאוכלוסיה הכללית. הסיכון עולה זמן קצר לאחר האבחנה של המחלה הריאומטית ונותר יציב למשך עשר שנים לאחר האבחנה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו במהדורת 3 באוקטובר של כתב העת Journal of the American Medical Association.
החוקרים אספו נתונים אודות שלוש קבוצות: חולים עם דלקת מפרקים שגרונית (כ-37,000 חולים, אבחנה של דלקת מפרקים שגרונית עם שני ביקורים ומעלה לריאומטולוג או רופא פנימאי עם אבחנה של דלקת מפרקים שגרונית בין ינואר 2005 ודצמבר 2009), חולים עם אבחנה חדשה של דלקת מפרקים שגרונית (כ-8,000 חולים, אבחנה של דלקת מפרקים שגרונית בין ינואר 1997 ועד דצמבר 2009, עם תיעוד תאריך האבחנה) וביקורות תואמות מהאוכלוסייה הכללית.
במהלך תקופת המחקר בשנים 1997-2010, תועדו אירועי תרומבואמבוליזם ורידי ב-838 חולים (2.2%) מהחולים עם דלקת מפרקים שגרונית וב-1866 חולים (1.1%) בקבוצת הביקורת. החוקרים מודעים לאפשרות של הטיית מעקב שהביאה להטיית התוצאות לכיוון של שיעורי אבחנה מוגברים בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית.
החוקרים העריכו את המקרים של פקקת ורידים עמוקים ותסחיף ריאתי. בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית זוהה סיכן מוגבר גם לציסטה על-שם בייקר, הניתנת להבחנה מפקקת ורידים עמוקים באמצעות בדיקות הדמיה.
החוקרים מצאו כי השיעורים ויחס הסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי עלה עם הגיל, אך לא השתנה עם המין ומצב RF (Rheumatoid Factor). המחקר לא כלל מידע אודות גורמי סיכון אפשריים לתרומבואמבוליזם ורידי, דוגמת חוסר ניידות.
חולים עם דלקת מפרקים שגרונית ידועה היו בסיכון גבוה יותר לתרומבואמבוליזם ורידי, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית (5.9 לעומת 2.8 מקרים ל-1,000 שנות-אדם). יחס הסיכון המתוקן לגיל בעת האבחנה עמד על 2.0 (p<0.001).
מהערכת קבוצת החולים עם אבחנה חדשה של דלקת מפרקים שגרונית לא זוהה הבדל בקשר בין היסטוריה של תרומבואמבוליזם ורידי ובין דלקת מפרקים שגרונית (150 אירועים בקבוצת החולים, או 1.9%, ו-587 אירועים בקבוצת הביקורת, או 1.6%).
כאשר החוקרים בחנו את ההיארעות של תרומבואמבוליזם ורידי לאחר שנת האבחנה של דלקת מפרקים שגרונית, הם מצאו עליה בשיעורי תרומבואמבוליזם ורידי בקבוצת החולים עם דלקת מפרקים שגרונית, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית (יחס סיכון של 1.6, P=0.02). הסיכון המוגבר זוהה במהלך השנה הראשונה לאחר האבחנה ולא עלה עוד במהלך עשר השנים שלאחר מכן.
החוקרים מצאו גם כי אשפוזים לא הביאו לעליה בסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי (פחות משנה לאחר שחרור מבית החולים) בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. שיעורי תרומבואמבוליזם ורידי לאחר שנה אחת עמדו על 11.8 ל-1,000 שנות-אדם בקבוצת החולים עם דלקת מפרקים שגרונית ו-13.1 ל-1,000 שנות-אדם באוכלוסייה הכללית.
החוקרים מסכמים וכותבים כי באופן כללי, יש להתייחס לחולים עם דלקת מפרקים שגרונית כאל חולים בסיכון מוגבר באופן מתון לתרומבואמבוליזם ורידי; הסיכון אינו תלוי במשך המחלה, אינו קטן עם הזמן ואינו תלוי באשפוז בבית החולים.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!