טיפול מולטי-דיציפלינרי הולם בזיהומים נפוצים של כף רגל סוכרתית עשוי להפחית את שיעור הקטיעות, כך לפי קווים מנחים לאבחנה וטיפול שפורסמו מטעם ה-IDSA (Infectious Diseases Society of America). ההמלצות החדשות, המהוות עדכון להנחיות משנת 2004, פורסמו בכתב העת Clinical Infectious Diseases.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי קטיעה של גפה תחתונה מהווה נטל משמעותי עבור חולי סוכרת. חולים אלו לרוב אינם יכולים עוד ללכת, היכולת התעסוקתית והחברתית שלהם נפגעה ולעיתים קרובות הם סובלים מדיכאון ומצויים בסיכון משמעותי לקטיעה שנייה. ללא ספק, ישנה חשיבות רבה במניעת קטינה, ובמרבית המקרים, הדבר אפשרי.

ללא טיפול מהיר ואגרסיבי, פצעים מזוהמים של כף רגל סוכרתית יובילו לנמק של רקמה רכה ועצם, הדורשים התערבות כירורגית. זיהומים נרחבים עשויים להוביל לקטיעה של הבוהן, כף הרגל ואף חלק מהגפה התחתונה. בלאחר הקטיעה, שיעורי ההישרדות לחמש שנים עומדים על 50% בלבד. עם זאת, טיפול הולם בזיהומי כף רגל סוכרתית עשוי למנוע כמחצית מהקטיעות של גפה תחתונה, שאינם עקב טראומה. ההנחיות החדשות מדגישות את חשיבות הצוות המולטי-דיציפלינרי, כולל מומחים למחלות זיהומיות, מומחים לטיפול בכף הרגל, מנתחים ואורתופדים.

ההנחיות החדשות כוללות תשובות מבוססות-ראיות לעשר השאלות הנפוצות ביותר הנוגעות לטיפול בחולי סוכרת עם פצע בכף הרגל. להלן עיקרי ההמלצות בקווים המנחים:

·         פצע בכף הרגל עשוי להזדהם במידה וישנם סימני דלקת או מוגלה ו/או אם מופיעים לפחות שניים מהסימנים הבאים: אודם, חום, כאב, או רגישות.

·         כמחצית מהכיבים אינם מזוהמים, ובמקרים אלו אין מקום לטיפול אנטיביוטי.

·         חובה לטפל באופן מהיר והולם בפצעים מזוהמים של כף הרגל.

·         כל החולים עם כיבים מזוהמים יקבלו טיפול אנטיביוטי מתאים.

·         בחולים עם זיהומים חמורים (בליווי סימנים סיסטמיים או הפרעות מטבוליות) נדרש אשפוז מיידי.

·         בירור של כיב מזוהם בכף הרגל יכלול בדיקת הדמיה של כף הרגל לזיהוי או שלילית אוסטיאומיאליטיס ותרבית פצע לזיהוי הפתוגן האחראי ולקביעת הרגישות לטיפול אנטיביוטי.

·         למרות שצילומי רנטגן עשויים להספיק, בדיקת הדמיה בתהודה מגנטית הרבה יותר רגישה וספציפית לאבחנה של אוסטיאומיאליטיס. יש לאשר את האבחנה באמצעות תרבית עצם והיסטולוגיה.

·         מרבית הזיהומים של כף רגל סוכרתית הם פולימיקרוביאליים, כאשר הפתוגנים הנפוצים ביותר הם נקדים גראם חיוביים אירוביים, בעיקר סטאפילוקוקים. מתגים גראם שליליים אירוביים מופיעים לעיתים קרובות כפתוגנים נוספים בזיהומים כרוניים או באלו המופיעים לאחר טיפול אנטיביוטי. פתוגנים אנאירוביים עשויים להופיע ביחד עם פתוגנים אחרים בכיבים איסכמיים או נקרוטיים.

·         בנוסף לאנטיביוטיקה, הטיפול בפצעים מזוהמים של כף הרגל יכלול הטרייה כירורגית של רקמה מתה, חבישות הולמות של הפצע, הסרת לחץ מאזור הפצע ושיפור זרימת הדם לאזור המזוהם.

·         יש לשלוח דגימה לאחר הטרייה לתרבית אירובית ואנאירובית.

·         איסכמיה של כף הרגל עשויה לדרוש ניתוח רה-וסקולריזציה.

·         טעויות בטיפול עשויות לכלול טיפול ראשוני המוגבל לתכשירים אנטיביוטיים, מתן אנטיביוטיקה לא-מתאימה, כשלון בטיפול בפצע והתערבויות ניתוחיות וכשלון בטיפול במחלת עורקים היקפית או מחלות רקע אחרות.

·         בחולים רבים עם זיהום אקוטי, ניתן לבחור בטיפול אנטיביוטי אמפירי בעל טווח צר המכוון לנקדים גראם חיוביים. בחולים בסיכון לזיהום בפתוגנים עמידים לטיפול אנטיביוטי ובאלו עם זיהומים כרוניים או חמורים, שטופלו בעבר, נדרש משטר טיפול רחב יותר.

·         הצוות המולטי-דיציפלינרי המטפל בחולים עם זיהומים של כף רגל סוכרתית יכלול מומחה למחלות זיהומיות, מומחה לטיפול בכף הרגל, מנתחים ואורתופדים. טל-רפואה עשויה לסייע בעיקר בתנאים כפריים לשיפור הזמינות של התייעצויות עם מומחים מתאימים.

·         החולים נדרשים למעקב שגרתי לאחר הטיפול בפצע בכף רגל סוכרתית.

·         על רופאים וארגוני רפואה לנסות לנטר ולשפר את הפרוצדורות והתוצאות בטיפול בזיהומים של כף רגל סוכרתית.

המלצות אלו אינן מיועדות להחלפת שיקול דעת קליני, אלא לתמוך בתהליך קבלת ההחלטות האינבידואלי בכל מקרה לגופו.

Clin Infect Dis. 2012;54:1679-1684

לידיעה במדסקייפ