הקפדה על משטר פעילות גופנית שגרתי עשוי לסייע לקשישים לנוע מהר יותר, אך אין המשמעות כי הם יציבים יותר, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Journal of the American Geriatrics Society. החוקרים קובעים כי שיפור היכולת הגופנית אינו מעיד על הקלה בפחד שלהם מנפילות.
מדגם המחקר כלל 280 משתתפים מעל גיל 70, שתפקדו באופן עצמאי, וחולקו באקראי לאחת מארבע קבוצות. קבוצה אחת לא עסקה בפעילות גופנית ושימשה כקבוצת ביקורת. שלוש הקבוצות האחרות ערכו תרגילי כוח ושיווי-משקל, אך שניים כללו גם תרגילי סיבולת או תכנית הדרכה להערכת החשש מנפילות.
הקבוצה המשולבת כללה מרכיבים של הדרכה שנועדה להקל על החשש מנפילת, וכן תרגילים מנטאליים שנועדו לשפר את הריכוז והזיכרון לטווח קצר.
כל המשתתפים במחקר שלקחו חלק באחת משלוש הקבוצות הפעילות לקחו חלק בפגישות שבועיות בנות שעה אחת, במשך 16 שבועות. כל פגישה כללה פחות מ-15 משתתפים.
לאחר שנתיים, רק אלו שלקחו חלק בתרגילי סיבולת שמרו על שיפור משמעותי בזמן שנדרש ללכת למרחק של שישה מטרים, אך גם במקרים אלו היה מדובר בשיפור קל בלבד.
למשתתפים בקבוצת ההשוואה נדרשו 51 שניות ללכת למרחק של שישה מטרים בקצב מהיר, שנתיים לאחר התחלת המחקר. לקבוצת המשתתפים שעסקו רק בתרגילי כוח ושיווי משקל נדרשו 48 שניות ואותה כמות זמן נדרשה לקבוצת המשתתפים שעסקו בתרגילי סיבולת. בקבוצה שכללה התערבות משולבת עם הערכת החשש מנפילות זמן ההליכה למרחק שישה מטרים היה הגרוע ביותר ועמד על 56 שניות.
לא תואר הבדלים בחשש מנפילות בין הקבוצות.
מומחים בתחום מסבירים כי מחקרים אחרים הדגימו תוצאות חיוביות לתוכניות פעילות גופנית דומות ואחד מהם טוען כי מגבלות המחקר הנוכחי עשויות להסביר את התוצאות המאכזבות. אין ספק כי אין פתרון קסם מהיר להפחתת הסיכון לנפילות.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!