במאמר חדש שפורסם בכתב העת New England Journal of Medicine מפרסמים חוקרים המלצות חדשות באשר למרווחי הזמן בין בדיקות להערכת צפיפות המינראלים של העצם, על-בסיס מדדי T-Score.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי פחות מ-10% מהנשים המבוגרות לאחר-מנופאוזה יפתחו אוסטיאופורוזיס במהלך מרווחים של 15 שנים בין בדיקות סקר בנשים עם צפיפות עצם תקינה או אוסטיאופניה קלה; חמש שנים בשים עם אוסטיאופניה בינונית ושנה אחת באלו עם אוסטיאופניה מתקדמת.

בנשים בגילאי 65 ומעלה, ההנחיות כיום ממליצות על בדיקת סקר להערכת צפיפות המינראלים של העצם באמצעות DEXA (Dual-Energy X-Absorptiometry), אך ההנחיות אינן קובעות באיזו תדירות יש לערוך את בדיקות הסקר.

צוות משימה מטעם ה-USPSTF (US Preventive Services Task Force) קבע כי נדרשים עד שנתיים לזהות שינוי בצפיפות המינראלים של העצם, אך הוסיף כי ייתכן ויידרש זמן ארוך הרבה יותר עד שהשינוי יהיה משמעותי דיו בכדי לנבא שבר בפועל.

החוקרים ביקשו לבחון את הנתונים אודות 4957 נשים בגילאי 67 שנים ומעלה, ללא אוסטיאופורוזיס בתחילת המחקר, שהיו במעקב במשך עד 15 שנים. הם הגדירו מרווח בדיקות צפיפות עצם כזמן המשוער במהלכו 10% מהמשתתפות פיתחו אוסטיאופורוזיס לפני שהופיע שבר ירך או שבר חוליות קליני, או טיפול באוסטיאופורוזיס.

בדיקות מעקב נערכו לאחר 2, 6, 8, 10 ו-16 שנים. הסקירה כללה נתונים אודות גורמי סיכון לשברים, בהם גיל, מדד מסת גוף, טיפול באסטרוגן, שבר כלשהו לאחר גיל 50, עישון בהווה, נטילת טיפול פומי בסטרואידים בהווה או בעבר ודלקת מפרקים שגרונית.

הנשים סווגו לאחת מארבע קבוצות, בהתאם לטווח מדדי T-score (מדדי T-score הנמוכים ביותר בצוואר הירך או בירך: צפיפות עצם תקינה (מדד T-score של 1.00- ומעלה), אוסטיאופניה קלה (1.01- עד 1.49-), אוסטיאופניה בינונית (1.50- עד 1.99-) ואוסטיאופניה מתקדמת (2.00- עד 2.49-).

מהתוצאות עולה כי ההערכות להיארעות המצטברת של אוסטיאופורוזיס כפונקציה של מרווח הבדיקות היו דומות הן עם ניתוח לא-מתוקן של הנתונים והן עם ניתוח מתוקן לגורמי הסיכון. בשני המקרים הם מצאו כי הזמן עד ש-10% מהנשים ללא אוסטיאופורוזיס יתקדמו לאבחנה של אוסטיאופורוזיס עלה עם מדדי T-score גבוהים יותר בירך. בנשים עם צפיפות עצם תקינה בתחילת המחקר מדובר היה ב-16.8 שנים עד להתפתחות אוסטיאופורוזיס, בהשוואה ל-17.3 שנים באלו עם אוסטיאופניה קלה, 4.7 שנים באלו עם אוסטיאופניה בינונית ו-1.1 שנים באלו עם אוסטיאופניה מתקדמת.

גורמים מנבאים משמעותיים לנשים עם אוסטיאופניה כללו את סיווג מדד T-score, גיל, מדד מסת גוף, טיפול נוכחי באסטרוגן ואינטראקציה בין סיווג T-score ובין מדד מסת הגוף (p<0.02). הזמן המשוער עד להתפתחות אוסטיאופורוזיס בנשים עם אוסטיאופניה עם מרווח מדדי T-score נתון היה קצר יותר בנשים מבוגרות יותר. יתר המשתנים לא היו מובהקים סטטיסטית.

בהתאם לקריטריוני ארגון הבריאות העולמי, החוקרים זיהו 121 נשים (2.4%) שפיתחו שבר ירך או שבר חוליות קליני לפני התקדמות לאוסטיאופורוזיס או בטרם קבלת טיפול לאוסטיאופורוזיס.

החוקרים ממליצים לרופאים לקחת בחשבון בשיקוליו את הגיל של המטופלת בהחלטה על מרווח הזמן לביצוע בדיקות סקר לצפיפות מינראלים של העצם. לדוגמא, מרווח של שלוש שנים, במקום חמש שנים, עשוי להתאים לנשים בגיל 85 ומעלה עם אוסטיאופניה בינונית. הם גם מציעים להתייחס לגורמים שלא נכללו בסקירה, דוגמת פעילות ירודה או ניידות וירידה במשקל.

N Engl J Med. 2012;366:225-233

לידיעה במדסקייפ