השלמת בדיקת הדמיה בתהודה מגנטית (MRI או Magnetic Resonance Imaging) לפני הזרקת סטרואידים לחלל האפידוראלי לטיפול בכאבי גב תחתון לא הביאה לשיפור בתוצאות הטיפול, ובעלת השפעה מינימאלית על תהליך קבלת ההחלטות של רופאים. המסקנות מבוססות על ממצאי מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Archives of Internal Medicine.
בשל חשש מפני העלויות ושימוש-יתר במשאבים, החוקרים ביקשו לקבוע אם יש מקום לבדיקת MRI במקרים אלו. מדגם המחקר כלל 127 משתתפים, שחולקו לאחת מבין שתי קבוצות בקבוצה הראשונה המשתתפים טופלו ע”י רופא שלא היה מודע לתוצאות בדיקת ה-MRI וקבע את סוג הטיפול וגובה הזריקה על-סמך האנמנזה והבדיקה הגופנית; בקבוצה השנייה ניתן הטיפול ע”י רופא שנעזר בממצאי בדיקת ההדמיה. בנוסף, עבור המשתתפים בקבוצה הראשונה, רופא נוסף הציע תכנית טיפול לאחר שבחן את תוצאות בדיקת ה-MRI, ואת זו השוו החוקרים אל מול הטיפול שניתן לחולים.
מהממצאים עולה כי לבדיקת MRI לא הייתה השפעה משמעותית על תוצאות הטיפול, והשפעה מינימאלית על תהליך קבלת ההחלטות.
לאחר חודש אחד מדדי הכאב ברגליים היו מעט נמוכים יותר בקבוצה הראשונה של החולים, בהשוואה לקבוצה השנייה (מדד ממוצע של 3.6 לעומת 4.4, p=0.12), אך לאחר שלושה חודשים, לא נרשם הבדל במדדי הכאב או בתפקוד בין שתי הקבוצות.
בדומה, בשתי הקבוצות, שיעור החולים בהם תועדה תגובה טובה היה דומה לאחר שלושה חודשים (35.4% לעומת 40.7%, בהתאמה).
מהערכת ההשפעה של בדיקת MRI על תהליך קבלת ההחלטות עולה כי בקבוצה הראשונה, תכנית הטיפול שהתבססה על בדיקת ה-MRI והטיפול שניתן בפועל תאמו ב-66% מהמקרים.
מהמחקר עולה עוד כי בחולים בקבוצה הראשונה שקיבלו טיפול שונה מזה שהוצע ע”י הרופא הבלתי-תלוי שבחן את תוצאות ה-MRI, המדדים להערכת הכאב ברגליים (4.8 לעומת 2.4, p=0.01) והתפקוד (38.7 לעומת 28.2, p=0.04), היו נמוכים יותר, בהשוואה לחולים להם ניתן טיפול שתאם לממצאים בבדיקת ההדמיה.
בסה”כ, 6.8% מהחולים לא קיבלו או לא היו מקבלים זריקת סטרואידים לחלל האפידוראלי לאחר סקירת ממצאי בדיקת ה-MRI.
לאור הממצאים, החוקרים מסכמים וכותבים כי בדיקת MRI לא הביאה לשיפור תוצאות הטיפול בחולים המועמדים לזריקת סטרואידים לחלל האפידוראלי, וכי לממצאי הבדיקה השפעה מינימאלית בלבד על תהליך קבלת ההחלטות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!