ממחקר חדש שפורסם ב-Archives of General Psychiatry עולה כי טיפול ב-Buprenorphine-Naloxone עשוי לסייע בהפחתת תלות בחולים המכורים לאופיואידים עם מרשם רופא.

עם זאת, מהמחקר שכלל למעלה מ-600 חולים בעלי תלות באופיואידים, הצלחת הטיפול הודגמה רק בשלב השני, כאשר החוקרים האריכו את משך הטיפול משבועיים ל-12 שבועות. בנוסף, שיעורי ההצלחה הללו צנחו משמעותית עם הפחתת מינון הטיפול, גם באלו שקיבלו ייעוץ בנושא תלות באופיואידים.

מחקר Prescription Opioid Addiction Study כלל 653 מבוגרים מעל גיל 18 שנים, שפנו לטיפול רפואי (60% גברים, גיל ממוצע של 33 שנים), באחד מבין עשרה מרכים בארצות הברית בין יוני 2006 ועד יולי 2009.

בשלב הראשון של המחקר, כל המשתתפים חולקו באקראי לטיפול קצר בן שבועיים ב- Buprenorphine-Naloxone (על-בסיס התאמת המינון), התאמת המינון במשך שבועיים ושמונה שבועות מעקב לאחר הטיפול בליווי יעוץ בנושא תלות באופיואידים (329 חולים), או שקיבלו רק את הטיפול הקצר, ללא ייעוץ (324 חולים).

משתתפים ללא תוצאה מוצלחת בתום השלב הראשון של המחקר, הוזמנו לשלב השני של המחקר (360 משתתפים). השלב השני של המחקר כלל 12 שבועות טיפול ב- Buprenorphine-Naloxone, עם ארבעה שבועות התאמה של המינון ושמונה שבועות מעקב לאחר הטיפול וייעוץ (180 משתתפים), או הארכת משך הטיפול בלבד, ללא ייעוץ בנושא (180 משתתפים).

מהתוצאות עולה כי במהלך השלב הראשון, תוצאות חיוביות לטיפול תועדו רק ב-6.6% מכלל המשתתפים (תוצאה מוצלחת הוגדרה כתלות מינימאלית, או בהעדר תלות לאופיואידים, על-פי בדיקת שתן). בשלב השני שיעורי ההצלחה היו גבוהים יותר משמעותית (49.2%). עם זאת, בתום שמונת שבועות המעקב במהלך השלב השני של המחקר, שיעורי ההצלחה צנחו ל-8.6%.

מניתוח משני של התוצאות עולה כי תוצאה מוצלחת בשלב השני של המחקר הייתה נפוצה יותר במהלך נטילת תרופת המחקר, בהשוואה למצב בתום תקופת המעקב (p<0.001).

לא תוארו הבדלים משמעותיים בין אלו שקיבלו ייעוץ בנושא ואלו שלא קיבלו ייעוץ זה.

החוקרים מציינים כי היסטוריה של שימוש בהרואין לוותה בשיעורי הצלחה נמוכים משמעותית במהלך השלב השני של המחקר (p=0.002).

83% מהמטופלים בשלב הראשון של המחקר דיווחו על תופעות לוואי, כאשר הנפוצות בהן היו כאבי ראש, עצירות והפרעות שינה. בשלב השני, 60% מהמשתתפים התלוננו על תופעת לוואי אחת לפחות, כאשר כאבי ראש, נזופרינגיטיס ובחילות היו הנפוצות ביותר.

2.3% מהמשתתפים בשלב הראשון ו-2.5% מהמשתתפים בשלב השני הפסיקו את הטיפול בשל תופעות לוואי אלו.

בנוסף, במהלך השלב הראשון של המחקר דווח על 12 תופעות לוואי חמורות, עם 24 תופעות במהלך השלב השני. תופעות הלוואי החמורות, הנפוצות ביותר, כללו תסמינים פסיכיאטריים, בעיקר דיכאון שהוביל לאשפוז (5 מטופלים).

החוקרים כותבים כי ייתכן וייעוץ תכוף יותר, כפי שניתן בקבוצת הטיפול האינטנסיבי, הביא לתוצאות טובות יותר בקרב אלו שקיבלו את הטיפול התרופתי בנוסף לייעוץ.

Arch Gen Psychiatry. Published online November 7, 2011

לידיעה במדסקייפ