מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון ספטמבר של ירחון Canadian Medical Association Journal עולה כי סד עשוי לשמש באותה מידה של יעילות כגבס בטיפול בילדים הסובלים משברים שאינם חמורים במפרק כף היד.

החוקרים מסבירים כי שברים במפרק כף היד הינם השברים השכיחים ביותר בילדים, וכי הטיפול המקובל כולל גבס זרוע קצר למשך ארבעה עד שישה שבועות. עם זאת, הם מציינים כי מספר מחקרים במבוגרים מציעים כי יתכן וסד עשוי לשמש כחלופה טובה.

במחקרם הנוכחי ביקשו החוקרים לבחון את ההשפעה של קיבוע באמצעות סד בהשוואה לגבס בקרב 96 ילדים בגילאי 5 עד 12 שנים הסובלים משברים במפרק כף היד עם זווית מינימלית.

החוקרים מציינים כי 46 ילדים הוקצו אקראית ללבוש סד מן המוכן וחמישים הוקצו ללבוש גבס קצר לזרוע למשך ארבעה שבועות. הילדים אשר הוקצו ללבוש סד נתבקשו להסירו רק בעת רחצה או מסיבות היגייניות אחרות.

כשהעריכו החוקרים את הילדים בתום שבועיים מהסרת הקיבוע, לא נצפו הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות ביחס לפעילויות היומיומיות אותם מסוגלים היו לבצע. בנוסף, היו שתי הקבוצות דומות ביחס לטווח התנועה, חוזק האחיזה ומידת השיפור בכאב. כך היה גם עבור שיעור הסיבוכים, מוסיפים החוקרים.

החוקרים מדווחים כי שלושה ילדים בכל קבוצה נאלצו ללבוש את הקיבוע שהוקצה להם למשך שישה שבועות מאחר ובדיקות בתום ארבעה שבועות הראו כי מידת הכיפוף של העצם השבורה החמירה. עם זאת, הם מציינים כי אף אחד מהילדים לא נזקק לניתוח בתום שלושת חודשי מעקב.

באשר לתופעות לוואי לטיפול, ילד יחיד בקבוצת הסד פיתח פריחה עורית ונזקק להחלפתו, אולם לדברי החוקרים מספר דומה של ילדים בכל אחת מהקבוצות דיווח על תופעות לוואי מינוריות. התלונה השכיחה ביותר בהקשר זה הייתה גרד (88% מהילדים בקבוצת הסד ו-72% בקבוצת הגבס), ולאחריו גירוי (60% ו-40%). הבדלים אלו לא הגיעו לכדי מובהקות סטטיסטית.

החוקרים טוענים כי לסד מספר יתרונות על פני קיבוע בגבס בטיפול בילדים עם שברים במפרק כף היד. ראשית, סדים הינם קלים יותר לשמירה על היגיינה לדבריהם, ומאפשרים לילד לגרד כשסובל מתחושת גרד המופיעה לעיתים תכופות בעקבות פגיעה המצריכה אימוביליזציה. בנוסף, בניגוד לקיבוע גבס סדים אינם מצריכים מסור לשם הסרתם, ובכך נמנעת חוויה העלולה להיות מפחידה עבור הילדים. במחקרם זה, הם מציינים, סדים היו פופולריים יותר.

בעוד שכל ההורים הביעו שביעות רצון ממראה מפרק כף היד של ילדיהם בתום הטיפול, מרביתם (60%) ומרבית הילדים (68%) בקבוצת הגבס ציינו כי היו מעדיפים סד. הורים וילדים ספורים בקבוצת הסד היו מעדיפים לדבריהם קיבוע בגבס.

החוקרים מסבירים כי באופן טיפוסי, כשמפנים ילד לחדר מיון בשל שבר במפרק כף היד, הפגיעה מקובעת באופן זמני בסד “Plaster of Paris”, ולאחר מספר ימים הזרוע עוברת גיבוס. בנקודת זמן זו, הם מסבירים, סדים יכולים להוות חלופה לכך. עם זאת, לדבריהם בחדרי מיון מסוימים יתכן ויושם גבס מלכתחילה, וחדרי מיון בודדים בלבד מחזיקים סדים שעטופים מראש בבד (prefabricated splints).

החוקרים מביעים תקווה כי מנתחים אורתופדיים ורופאי המחלקות לרפואה דחופה יעבדו יחד על מנת ליצור גישה טיפולית לשברים אלו בה קיימת האפשרות החלופית של קיבוע בסד מרופד עבור חולים בחדרי המיון ובמרפאות.

Cam Med Assoc J 2010

לידיעה במדסקייפ