מאת ד”ר בן פודה שקד

במחקר חדש שפורסם בגיליון יולי של ירחון British Medical Journal (BMJ) עולה כי תוכנית של פיזיותרפיה ותרגילים ביתיים לא הביאה לשיפור מיידי משמעותי בכאב ובתפקוד במבוגרים הסובלים ממחלה כרונית של השרוול המסובב (Rotator cuff, RF) בהשוואה לטיפול דמה. עם זאת, בהמשך המעקב נצפה שיפור רב יותר בתפקוד ובכוח הכתף.

מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את היעילות של תוכנית הכוללת פיזיותרפיה (Manual therapy) ותרגילי התעמלות ביתיים בהשוואה לטיפול דמה הניתן בידי פיזיותרפיסטים עבור חולים מבוגרים הסובלים ממחלה כרונית של השרוול המסובב. המחקר הינו מחקר מבוקר בהקצאה אקראית, תוך שמירה על סמיות (מצד המטופלים ואחד מהחוקרים המעריך את התוצאות).

במחקר נכללו 120 מטופלים עם מחלה של השרוול המסובב הנמשכת למעלה משלושה חודשים, אשר הוקצו אקראית לאחת משתי זרועות המחקר. בזרוע הטיפול הפעיל, עברו החולים תוכנית מוגדרת של פיזיותרפיה ותרגילים ביתיים, בעוד שבזרוע טיפול הדמה עברו החולים טיפול לא-פעיל באולטראסאונד ומריחת ג’ל דמה. המשתתפים משתי הקבוצות עברו עשרה מפגשים של טיפול פרטני במהלך תקופה של למעלה מעשרה שבועות. בתום 12 שבועות של מעקב, המשיכה קבוצת הטיפול הפעיל את תוכנית התרגילים הביתיים, בעוד שהטיפול הופסק בקבוצת טיפול הדמה.

החוקרים ביקשו לעקוב אחר כאב ויכולת התפקוד בחולים, באמצעות ה-Shoulder pain and disability index, וכן לאמוד את הכאב הממוצע בעת תנועה על סקאלה מספרית של 11 נקודות. בנוסף, נבדק הדירוג הכללי על פי תפישת החולה של השינוי הכולל שחל. 112 משתתפים (93%) השלימו את 22 שבועות המעקב של המחקר.

החוקרים מדווחים כי בשבוע 11 למעקב לא נצפו הבדלים בין הקבוצות ביחס לשינוי במדד ה- Shoulder pain and disability index (3.6; 95% CI = -2.1 9.4) או ביחס לשינוי בכאב (0.7; 95% CI = -0.1 1.5). שתי הקבוצות הראו שיפור משמעותי לדבריהם. נבדקים רבים יותר בקבוצת הטיפול הפעיל דיווחו על תוצא מוצלח, אם כי ממצא זה לא הגיע לכדי מובהקות סטטיסטית: 42% (24 מבין 57) מהנבדקים בקבוצת הטיפול הפעיל ו-30% (18 מבין 61) מאלו שבקבוצת הביקורת דיווחו על תוצא שכזה (סיכון יחסי 1.43; 95% CI = 0.87-2.34).

בנוסף, מציינים החוקרים כי קבוצת הטיפול הפעיל הראתה שיפור רב משמעותית במדד האמור לעומת קבוצת טיפול הדמה בתום 22 שבועות של מעקב (הבדל בין קבוצתי, 7.1; 95% CI = 0.3-13.9), אם כי לא נצפה הבדל מובהק בין הקבוצות ביחס לשינוי בדרגת הכאב (0.9; 95% CI = -0.03 1.7) או ביחס לאחוז החולים המדווחים על תוצא מוצלח של הטיפול (סיכון יחסי, 1.39; 95% CI = 0.94-2.03). מספר מדדים משניים הראו עדיפות לטובת הטיפול הפעיל, מוסיפים החוקרים, לרבות ציון התפקוד מתוך מדד ה- Shoulder pain and disability index, כוח השרירים, ההפרעה לפעילויות היומיום ואיכות החיים של המטופלים.

החוקרים מסכמים כי תוכנית מסודרת של פיזיותרפיה ותרגילים ביתיים לא הביאה לתועלת מיידית רבה יותר בכאב ובתפקוד לחולים בגיל העמידה עד גיל מבוגר יותר הסובלים ממחלה כרונית של השרוול המסובב, בהשוואה לטיפול דמה ריאליסטי. הם מדגישים כי ממצא זה עלה תוך תקנון למגע בין המטפל והמטופל. עם זאת, הם מציינים כי נצפו שיפורים רבים יותר בתום תקופת המעקב, ובמיוחד ביחס לתפקוד הכתף והכוח השרירי, ממצא העשוי להצביע על כך שהתועלת בעקבות הטיפול הפעיל עשויה לדרוש זמן עד לביטויה.

BMJ 2010