הקוקסיבים, ובעיקר הסלקוקסיב (celecoxib) ,  זכו לעדנה מחודשת השבוע…דיווחנו כבר על מחקר מה-NEJM שהראה כי בניגוד לגלוקוזמין לסלקוקסיב הייתה תגובה מובהקת, ועתה גם מתפרסם מחקר מתוך ה-American Journal of Medicine המראה כי סלקוקסיב, בהשוואה לדיקלופנק (diclofenac ) ונפרוקסן ( naproxen ) הציג יתרון בטיחותי משמעותי במניעת סיבוכים וכיבים בדרכי העיכול.

מחקר ה-SUCCESS-I עליו מדווחים במאמר היה רב לאומי, מבוקר ואקראי וכלל למעלה מ-13,000 מטופלים הסובלים מאוסטיאואתריטיס (OA) . נמצא שסלקוקסיב ושתי התרופות מקבוצת ה-NSAIDs היו שווים ביעילותם בהפחתת כאבים, אך הסלקוקסיב גרם באופן משמעותי ומובהק לפחות בעיות רציניות במערכת העיכול העליונה. היתרון הבטיחותי של הסלקוקסיב היה ביחס של 8:1 על שתי התרופות האחרות מבחינת סיכון לכיב כולל חסימות במערכת העיכול, ודימומים במערכת העיכול העליונה – אשר כולם אומתו בבדיקה אנדוסקופית.

המחקר תוכנן כך שידמה את ה”חיים האמיתיים” בתנאי טיפול ריאליים, הן מבחינת אי הגבלה בשימוש באספירין והיקף מס’ ביקורי הביקורת המתאים למציאות הטיפולית השגרתית. המשתתפים הגיעו לביקורת מעקב רק לאחר 6 ו-12 שבועות, כשטיפולים אחרים בוצעו ע”י הרופאים המטפלים הרגילים שלהם.

המשתתפים במחקר השתייכו ל-1142 מרכזים רפואיים ב-39 מדינות שחולקו בין סלקוקסיב 100 מ”ג פעמיים ביום (4,393), סלקוקסיב 200 מ”ג פעמיים ביום (4,407), נפרוקסן 500 מ”ג פעמיים ביום (905), או דיקופלנק 50 מ”ג פעמיים ביום (3,489) .

היעילות והבטיחות הוערכות על פי מצב הבסיס, לאחר 6 שבועות ולאחר 12 שבועות. היעילות נמדדה ע”פ הערכת המטופל את הכאב האוסטיאוארתריסטי באמצעות מדד כאב VAS ומדד WOMAC להערכת חומרת אוסטיאואתריטיס. מדדי הבטיחות כאמור כללו אירועים רצינייים במערכת העיכול העליונה, והערכת החוקרים לדיווחים על תופעות לואי. אירועים רציניים במערכת העיכול העליונה הוערכו בהתאם לסטנדטים המקובלים בכל מרכז רפואי לא הייתה דרישה לביצוע אנדוסקופיה או חקירה נוספת. החוקרים ביצעו אנליזות אד הוק לאחר מכן בהתאם לשימוש באספירין.

המימצא העיקרי ליעילות הטיפול היה שיוויון בין שלושת התרופות שנבדקו. לסלקוקסיב 100 מ”ג הייתה יעילות דומה לזו של ה-200 מ”ג. תוצאות הבטיחות הראו שמטופלי הסלקוקסיב סבלו באופן משמעותי ומובהק פחות מתופעות לואי מכל סוג, מתופעות לואי שחייבו הפסקת השתתפות במחקר, פחות  מאירועים גסטרואינטנסיאלים ופחות מכאבי בטן שחייבו יציאה מהמחקר.

להלן שיעורי תופעות הלואי בשתי הקבוצות:

תופעול לואי Celecoxib (n=8800) NSAIDs (n=4394) p אחוז תופעת לואי אחת לפחות 37.2 40.3 <0.001 אחוז תמותה 0.06 0.11 NS % תופעול לואי שחייבו יציאה מהמחקר 9.2 10.3 0.05 % כאבי בטן שחייבו יציאה מהמחקר 2.1 2.8 0.02 כמות כיבים לכל 100 שנות מטופל 0.1 0.8 0.008 (OR 7.02) סיבוכים במערכת העיכול העליונה לכל 100 שנות חולה 0.2 1.0 0.004 (OR 6.02) כיבים שלא על רקע אספירין לכל 100 שנות חולה 0.9 1.7 0.09 (OR 1.87) כיבים על רקע שימוש באפספירין לכל 100 שנות חולה 2.4 8.2 0.08 (OR 3.33)

החוקרים מציינים שמחקר זה מדגים כי שימוש בסלקוקסיב משיג ירידה מובהקת ומשמעותית בסיכון לאירועים וסיבוכים גסטרואנינטסיאלים בהשוואה ל-NSAIDs . מחקר זה לא נועד לבחון את הסיכונים הקרדיווסקולרים בהיותו גם קצר טווח יחסית. לדעת החוקרים ניתן ללמוד מהמחקר ששילוב של סלקוקסיב עם אספירין בטוח יותר משילוב של NSAID עם אספירין, למרות שלא הייתה מובהקות סטטיסטית לתוצאה זו. החוקרים ממליצים לערוך מחקרים גדולים יותר עם שילוב אספירין כדי לאושש את המימצא שסלקוקסיב בטוח למתן יחד עם אספירין.

לדיווח ב-JointBone

Am J Med. 2006 Mar;119(3):255-66