אורתופדיה-פיזיותרפיה

האם טיפול במעכבי TNF-Alpha יעיל כנגד אסטמה רפרקטורית? (NEJM)

ממחקר חדש עולה כי בחולים עם אסטמה רפרקטורית יש הגברה של ציר TNF-α, שאינה קיימת בחולים עם אסטמה קלה-מתונה. טיפול בן 10 שבועות ב-Etanercept, מעכב TNF-α, מביא לשיפור בסימני ותסמיני המחלה.

החוקרים בדקו את המרקרים לפעילות TNF-α על מונוציטים בדם פריפרי ב-10 חולים עם אסטמה רפרקטורית (עבורים המינון היומי של Beclomethasone בשאיפה היה גבוה מ-2000 גרם), 10 חולים עם אסטמה קלה-מתונה ו-10 נבדקים בריאים.

לפי המחקר, המפורסם ב-NEJM, החוקרים בדקו את המרקרים באמצעות נוגדנים המסומנים באופן פלורסנטי. המדד הממוצע עבור TNF-α הקשור לממבנרה עמד על 8 בקרב הנבדקים עם אסטמה רפרקטורית, לעומת 3.3 בחולים עם אסטמה קלה יותר ו-3.8 בקבוצת הביקורת (P<0.001 לכולם). שיעור ביטוי TNF-Alpha Receptor 1 ו-TNF-Alpha-Converting Enzyme גם היו גבוהים משמעותית בקרב חולי אסטמה רפרקטורית (P<0.001).

10 הנבדקים עם אסטמה רפרקטורית השתתפו לאחר מכן במחקר נוסף, בו קיבלו טיפול במינון 25 מ”ג של Etanercept פעמיים בשבוע, למשך 10 שבועות וטיפול פלסבו ל-10 שבועות.

מתוצאות המחקר עולה כי קיים קשר בין טיפול ב- Etanercept ובין כמות נמוכה יותר של TNF-Alpha הקשור לממברנה על מונוציטים בדם היקפי. גם טיפול פעיל הביא לשיפור פרוגרסיבי בריכוז מטכולין הדרוש לירידה של 20% ב-FEV1 (Forced Expiratory Volume בשניה הראשונה), שיפור במדדי איכות החיים של אסטמה, שיפור במדדי FEV1 לאחר שימוש במרחיבי סימפונות, וירידה במדד התסמינים הכולל.

החוקרים טוענים כי השיפורים היו קשורים בביטוי Membrane-Bound TNF-α על מונוציטים בדם היקפי, בתחילת המחקר. בנוסף, נרשמה ירידה בריכוז הממוצע של היסטמין בכיח במהלך טיפול ב- Etanercept, דבר הרומז לכך שהשפעת Etanercept מתווכת בעיקר דרך השפעתו על השריר החלק בדרכי הנשימה ועל תאי פיטום (Mast Cells).

עם זאת, החוקרים מזהירים כי לא ניתן ליחס את הממצאים הקלינים כהנחיה לטיפול, בהתחשב במדגם הקטן. החוקרים מציינים כי מעכבי TNF-Alpha קשורים בתופעות לוואי חמורות, כולל הפרעות דה-מיילינטיביות, מחלות לימפופרוליפרטיביות ורה-אקטיבציה של TB לטנטי.

גם אם מחקרים נוספים יאשרו את ההשפעות החיוביות של מעכבי TNF-Alpha, טיפולים אלו יבואו ככל הנראה בשילוב עם הטיפול הסטנדרטי לאסטמה רפרקטורית, ולא במקומו.

N Engl J Med 2006;354:697-708,754-757.

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

    הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

    במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
    להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה