קרע ברצועה Anterior cruciate נפוץ יותר באלו עם אוסטאוארתריטיס (OA) סימפטומי בברך לעומת אלו ללא OA בברך, על פי תוצאות מחקר שפורסם בגיליון מרץ של Arthritis & Rheumatism.

בגלל אופי המחקר לא ניתן היה לודא מתי התרחש הקרע. המרווח בין פציעת ACL לסימפטומי ברך משמעותיים עשוי להימשך 30 שנה, הסבר אחד מדוע המונח פציעת ברך משמעותית מוזכר מעט במחקר.

במחקר השתתפו 360 נבדקים הסובלים ממקרי OA ברך כואבים ו-73 נבדקים ללא כאב ברכיים אשר עברו רדיוגרפיה של הברך ו-MRI לבדיקת נוכחות קרע ברצועה קדמית או אחורית. 66.7% מהמקרים היו גברים, והגיל הממוצע היה 67.1 שנים; בקבוצת הביקורת היו 57.5% גברים בגיל ממוצע של 66.1 שנים.

קרע ACL מוחלט היה ב-22.8% מהמקרים וב-2.7% ממקרי הביקורת  (P = .0004), כשקרע PCL היה ב-0.6% מהמקרים ולא היה בכלל בנבדקי הביקורת. בהשוואה למקרים עם ACL שלם, מקרי ACL קרוע היו עם OA רדיולוגי חמור יותר (P < .0001) ובעלי סבירות גבוהה יותר להיצרות מרווח מפרק מדיאלי (P < .0001), אך לא היו להם מדדי כאב גבוהים יותר. רק 47.9% מהמקרים עם קרע ACL מוחלט דיווחו על פגיעה קודמת בברך הדורשת שימוש במקל או קביים בהשוואה ל-25.9% מאלו ללא קרע ACL מוחלט (P = .003).

קרע ACL נפוץ יותר בקרב אלו עם OA סימפטומטי בברך בהשוואה לאלו ללא OA בברך. פחות ממחצית מנבדקים עם קרע ACL זוכרים פגיעה בברך, דבר המרמז כי גורם סיכון זה אינו מזוהה מספיק.

מיגבלות מחקר כללו כישלון בשימוש באורתוסקופיה כ-gold standard, ומבנה מחקר cross-sectional, המגביל יכולת להסיק מסקנות אורכיות.

שיקום אורתוסקופי של קרע ACL מוקדם הראה לאחרונה פחות אירועים של אי יציבות רוטציונלית בהשוואה לברך לא מטופלת, דבר המוביל להשערה כי ניתוח שיקומי עשוי להפחית נזק דגנרטיבי עתידי. עם זאת, בחולים עם קרע ACL מלא אשר כבר פיתחו כמה שינויים דגנרטיבים, תפקיד שיקום ACL להפחתת התקדמות OA בברך לא נענה.

Arthritis Rheum. 2005;52:794-799

לידיעה במדסקייפ