מטרת המחקר היתה לבדוק את שיעור השברים בשל אוסטיאופורוזיס, את שיעור הארועים הקרדיווסקולרים ואת מספר מקרי סרטן השד בקרב נשים בגיל הבלות הסובלות מאוסטיאופורוזיס.

מבנה המחקר היה פרוספקטיבי ותצפיתי והוא נערך באופן אקראי וכפול סמיות וכלל קבוצת פלצבו. המחקר נערך ב-180 מרפאות מחקר ב-25 מדינות והשתתפו בו 2,565 נשים בגיל הבלות (גיל ממוצע 67 שנים) שסבלו מאוסטיאופורוזיס. הנבדקות קיבלו תוספי מזון של סידן (500 מ”ג ליום ) ושל ויטמין D (כ-400-600IU ליום).

מדדי המחקר היו התרחשות שלשבר חדש אחד לפחות, התרחשות ארוע קרדיווסקולרי, או אבחון בסרטן שד שנבדקו במהלך 3 שנים.

התרחשות שבר מכל סוג שהוא היתה הארוע השכיח ביותר באוכלוסית הנבדקות. בנשים ללא שבר קודם בחוליה (1,627 נבקות) עמד שיעור המקרים הללו ל-1,000 שנות-חולה על ערך של 45.4 לכל שבר שהוא, על ערך של 15.2 לשבר בחוליה, על ערך של 4.7 לשבר קליני בחוליה, על ערך של 0.9 לשברבעצם הירך, על ערך של 8.3 עבור כל ארוע קרדיווסקולרי שהוא, ועל ערך של 5.2 לאבחון בסרטן שד.

בקרב נשים שסבלו משבר בחוליה בעבר (938 נבדקות) עמדו שיעורי הארועים ל-1,000 שנות-חולה על ערך של 117.4 לכל שבר חדש שהוא, על ערך של 77.1 לשבר חדש בחוליה, על ערך של 25.7 לשבר קליני בחוליה, על ערך של 5.8 לשבר בעצם הירך, על ערך של 15.1 לכל ארוע קרדיווסקולרי שהוא, ועל ערך של 2.6 לאיבחון בסרטן שד.

השפעת שבר קודם על שיעור הארועים נמצאה בלתי תלויה בהיות החולה לפני או אחרי גיל 65 שנים, אך בנשים מגיל 65 שנים ומעלה נמצאה שכיחות גבוהה פי 3.6 של ארועים קרדיווסקולרים, בהשוואה לנשים הצעירות יותר, ללא תלות בהימצאות שבר קודם.  

החוקרים מסיקים כי הממצאים אודות השכיחות היחסית של תוצאות משמעותיות קלינית ברקמת השלד ומחוצה לה עשויים לשמש בבחירת הטיפול לשמירת הבריאות בנשים בגיל הבלות הסובלות מאוסטיאופורוזיס.

J Am Geriatr. Soc 52:15431548, 2004.