סוזן לימון , עורכת מדור פיזיוטרפיה

Susan Berney ,Linda Denehy Australian. Journal of Physiotherapy 2003; 49 (2): 99-104

לטיפול הפיזיותרפי הנשימתי יתרונות מתועדים היטב בספרות הרפואית, וקיימת שאלה לגבי העומס הנשימתי הנוצר כתוצאה מהטיפול.

מטרת המחקר, לקבוע את השפעת הטיפול הפיזיותרפי הנשימתי על צריכת החמצן הממוצעת ( VO2), הלחץ הממוצע בעורקים (MAP) ועל האינדקס הקרדיאלי (CI) בקרב חולים יציבים, מונשמים עם טובוס, בהשוואה להשכבת אותם חולים על הצד.

אוכלוסיית המחקר, 10 חולים מונשמים יציבים מבחינה קרדיאלית (בהתאם לחישוב משמעות סטטיסטית של Harding et al 1993 ) אשר מקבלים טיפול פיזיותרפי כחלק מהטיפול.

קריטריונים להוצאה:

· Fraction of inspired oxygen > 0.6

· Positive end expiratory pressure > 10cmH2O

· פתולוגיה בריאה אשר איננה מאפשרת ניפוח-יתר

· בעיות נוירולוגיות אשר דורשות תנוחה אנכית של הראש במנוחה

מהלך המחקר, החולים קבלו טיפול לפי 2 פרוטוקולים שונים:

פרוטוקול א’

ניקוז בעזרת כוח הכובד, קצה המיטה מורם ל 35-45 מעלות, החולה שוכב על הצד

Ventilator hyperinflation

שאיבת הפרשות

משך הטיפול 20 דקות ולא יותר מ 3 ניסיונות שאיבה

פרוטוקול ב’

סיבוב החולה לשכיבה על הצד

שכיבה בתנוחה זו למשך 20 דקות ללא פעולות נוספות

* סדר קבלת הטיפול לפי פרוטוקול א’ או ב’ נעשה באופן אקראי עבור כל חולה

מהלך המדידות

1. החולה שוכב פרקדן למשך 1 שעה במטרה לייצב את נשימתו בעזרת מכונת ההנשמה.

2. מדידת VO2 כל דקה למשך 10 דקות, החולה שוכב במנוחה = מדידת בסיס #1

3. מדידת CI באמצעות קטטר בעורק הריאה

4. גלגול החולה לשכיבה על הצד ומדידה נוספת של CI לפני תחילת פרוטוקול הטיפול

5. החולה מקבל טיפול לפי אחד משתי הפרוטוקולים (לאורך הטיפול נלקחות מדידות VO2 MAP CI בעוד החולה שוכב על הצד).

6. החזרת החולה לשכיבת פרקדן למנוחה עד שהוא מתייצב על 5%

מערך VO2 של מדידת בסיס #1 = מדידת בסיס #2

7. מדידות חוזרות של CI

8. השכבת החולה על אותו צד פעם נוספת וחזרה על מדידות CI לפני תחילת פרוטוקול הטיפול השני

9. ביצוע פרוטוקול טיפול שני תוך מדידת אותם משתנים

10. החזרת החולה לשכיבת פרקדן למנוחה, תוך מדידת משך הזמן עד שערכי VO2 מתייצבים על 5% מערכי מדידת בסיס #2 = מדידת בסיס #3

*אותו פיזיותרפיסט ביצע את כל הטיפול, אדם אחר רשם את המידע

תוצאות, לא נמצא הבדל משמעותי במידת העלייה ב VO2 מהערך במדידת הבסיס בין אם החולה קיבל טיפול לפי פרוטוקול א’ או ב’.

במשך תקופת המחקר נמצאו עליות ב VO2 בקרב כל החולים, אשר נמשכו פחות מדקה אחת והוגדרו כחולפים. עליות אלו נעו בין עליה של 39% ל 61% מערך ה VO2 והתרחשו בעת הסיבוב משכיבת פרקדן לשכיבה על הצד, בזמן שאיבת ההפרשות ובעת הטיפול הפיזיותרפי.

לא נמצא הבדל משמעותיים בין הפרוטוקולים הטיפוליים במשך הזמן שהחולים היו זקוקים להתאושש עד לערכים המתקרבים ל 5% מערך ה VO2 .

לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין המשתנים הקרדיווסקולרים בעת הטיפול הפיזיותרפי לעומת שכיבה שקטה על הצד.

סיכום, נמצא שלטיפול פיזיותרפי אין השפעה שלילית על ערכי VO2, CI, ו MAP בקרב חולים קריטים יציבים. שינויים אלו קורים בעת המעבר בין תנוחות או בעת פעולות שאיבת הפרשות אשר אינם קשורים לטיפול הפיזיותרפי.