דר’ אורי גבעון , עורך מדור אורטופדיה

Plantar fasciitis, דלקת ברקמות הרכות של החלק התחתון של כף הרגל היא הסיבה הנפוצה ביותר לכאבים באזור העקב. PF נמצא בשכיחות גבוהה אצל אנשים פעילים גופנית וחיילים, אך גם אצל אנשים שאינם פעילים. במחלה פוגעת בכ-10% מהאוכלוסייה במהלך חייהם, וב-2 מיליון אמריקאים בשנה. 5 אחוזים מהחולים במחלה יזדקקו לניתוח. האטיולוגיה של המחלה אינה ידועה ב-85% מהמקרים. הועלו השערות שונות, כגון שימוש יתר על רקע עמידה ממושכת, עודף משקל, הליכה או ריצה אצל אנשים לא מתורגלים ודורסיפלקסיה מוגבלת של הקרסול.

הקריטריונים לאבחנה הם כאבים בצד הפנימי של עצם העקב, במיוחד בצעדים הראשונים לאחר מנוחה ובעת נשיאת משקל.

שיטות וחולים

קבוצת המחקר כללה את 50 החולים הראשונים עם PF חד צדדית, שהופנו לאחד משני מרכזי פיסיותרפיה בריצ’מונד, וירג’יניה. כל החולים התלוננו על כאבים טיפוסיים, ואיש מהם לא ביצע תרגילי מתיחה של הקרסול. חולים עם אבחנות נוספות כגון שברי מאמץ בעצם העקב, שינויים ניווניים ותסמונת תעלת כף הרגל, וחולים עם PF דו צדדי הוצאו מהמחקר. הגיל הממוצע של החולים בקבוצה היה 11±49 והזמן הממוצע מתחילת התלונות עד לכניסה למחקר היה 550±287 ימים. חמישה חולים סבלו מסכרת וחמישה חולים מיתר לחץ דם.

לכל חולה נבחרו שני נבדקים בקבוצות הביקורת, זהים בגיל (בעשורים) ובמין. הנבדקים בקבוצת הביקורת לא סבלו מ PF ולא משום פציעה בגפיים התחתונות בשנה שקדמה למחקר. הגיל הממוצע בקבוצת הביקורת היה 12±50. הנבדקים בקבוצת הביקורת לא נבחרו לפי מידת הפעילות נושאת המשקל שלהם או טווחי התנועה בקרסוליים.

המשתנים שנבדקו היו משתנים שאותרו כבעלי פוטנציאל סיכון במחקרים קודמים. לכל נבדק חושב ה BMI מנתוני הגובה והמשקל, והוא נשאל לגבי מידת הפעילות נושאת המשקל שלו, ולגבי הליכה או ריצה. טווחי התנועה של הקרסול נבדקו על ידי פיסיותרפיסט מנוסה באמצעות מד זווית בנוחה ניטרלית של המפרק התת טלרי. הבודק לא היה מודע לקבוצה אליה היה שייך הנבדק, ופני הנבדק הוסתרו ממנו במהלך הבדיקה.

החישובים הסטטיסטיים כללו רגרסיה לוגיסטית תוך הסרה הדרגתית של משתנים משניים בטכניקות שונות.

תוצאות

הגבלה בטווח תנועות הקרסול היתה קשורה בצורה משמעותית לסיכון של PF. רמת הסיכון ל PF עלתה ככל שירד טווח הדורסיפלקסיה של הקרסול. גם BMI גבוה היה קשור לסיכון גבוה ל PF, וגם כאן הסיכון עלה ככל שעלה ה BMI. נמצא גם קשר עם הגבלה בדורסיפלקסיה בצד הנגדי.

דיון

תוצאות המחקר מאשרות את ההנחה כי הגבלה ביישור הקרסול, עודף משקל ועמידה ממושכת מעלים את הסיכון ל PF. יחס הסיכונים מצביע כי ההגבלה ביישור הקרסול היא הבעיה המשמעותית ביותר. מחקרים קודמים שהציגו נתונים אילו לא היו בעלי עוצמה סטטיסטית מספקת.

לכל הגורמים הנ”ל יש הסבר הגיוני. הגבלה ביישור הקרסול לפחות מ-10 מעלות מביאה לקיצור תפקודי של גיד אכילס, לפרונציה מוגברת של העקב, ולמתח מוגבר על הפסיה הפלנטרית, עם התפתחות התהליך הדלקתי. באופן תיאורטי, ככל שההגבלה בטווח תהיה גדולה יותר, כן יעלה המתח על הפסיה. ככל שאנשים מבלים יותר זמן על רגליהם, וככל שמשקלם גבוה יותר, כן צפוי כי העומס על הפסיה הפלנטרית אצלם יהיה גבוה יותר. החוקרים השתמשו במחקר זה בטכניקה של case control, המחייבת העדר כל הטיה בבחירת החולים, קיום קשר חזק, הוכחת קשר כמותי והסבר ביולוגי אמין. במחקר זה התקיימו כל הגורמים הנדרשים כדי להראות קשר חזק, קשר כמותי, העדר הטיה והסבר ביולוגי אמין בין חוסר יישור קרסול ומשקל עודף, לבין PF.

החוקרים לא הוכיחו קשר זמנים בין העדר היישור לבין הופעת ה PF. מאידך, הם טוענים כי ההגבלה ביישור גם בצד הלא נגוע ב PF מעידה על כך בי ההגבלה ביישור היתה קיימת קודם להופעת המחלה. כדי להוכיח קשר סיבתי יהיה צורך לעקוב אחר קבוצה גדולה של אנשים עם הגבלה ביישור במשך זמן ממושך כדי לראות אם הם מפתחים PF, מחקר מסובך ויקר בהרבה מזה שבוצע.

החוקרים מדגישים כי מחקרם לא בדק שכיחות PF באתלטים, וכי אין להסיק מתוצאותיו לגבי אתלטים תחרותיים. הם ממליצים לאור תוצאות מחקרם לבדוק את תוצאות הטיפול במתיחות קרסול על התפתחות PF.

Risk factors for plantar fasciitis: A matched case control study.

Riddle DL, Pulisic M, Pidcoe P, Johnson RE.

Journal of Bone and Joint Surgery, 85-A:872-877; 2003.