שלד היונקים התפתח על מנת לשרת מספר תפקודי מפתח, כמו תנועתיות, הגנה על איברים חיוניים, והשתתפות בהומאוסטסיס מינרלי. על מנת להצליח לממש את התפקידים הללו, על השלד להיות בעל מספר תכונות פיזיקליות. הוא חייב להיות חזק אך קל; חייב להיות נוקשה וחזק מספיק כדי להתנגד לכבידה אך מספיק גמיש כדי לספוג פגיעה ללא שבר; אנחנו מודעים יותר יותר כי התכונות הללו של השלד נקבעות על ידי מספר משתנים, כולל ה- BMD -bone mineral density , ארכיטקטורה וגאומטריה, מינרליזציה ותחלופת עצם.
עם התקדמות הגיל, חוסר נורמליות בתהליך העיצוב מחדש של העצם משנה את התכונות החומריות כמו את המבנה שלה. למשל, ירידה רשתית בהיווצרות העצם מתרחשת עם התקדמות הגיל. שכמגיע יחד עם תחלופת עצם גבוהה ועם ספיגה מחדש של העצם, השלד נרקב בהדרגתיות. חוסר האיזון הזה בין הנפח של העצם שנוצרת ונספגת מחדש יוצר בסופו של דבר אזורים של לחץ שרגישים גם לנזק זעיר, דבר שיכול להוביל לשברים קליניים.
חלק מהגורמים שתורמים להרקבות של השלד המזדקן הם עד לדרגה מסוימת יכולים לעבור שינוי באמצעות תרופות נוגדות ספיגה מחדש, במיוחד bisphosphonates. טיפול בגורמים אלו יכול להגדיל את מסת העצם. העדכון הקליני הנוכחי סוקר את המחקרים האחרונים על הגורמים למחלת האוסטאופרוזיס והתפקיד של מבנה העצם ושינוי העצם בקשר לסיכון לשבר. כנגד הרקע הזה, ייוחס התפקיד של bisphosphonates כסוכנים שמגינים בצורה מהירה ויעילה כנגד שברים.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!