Thomas M. Gill M.D.  Dorothy I. Baker PhD R.N. C.S.  Margaret Gottschalk PT M.S.  Peter N. Peduzzi PhD    Heather Allore PhD   Amy Byers M.P.H.  

N Engl J Med October 3, 2002; 347(14):1068-1074

היכולת לבצע פעולות ADL ויכולת הליכה עצמאית הינן מיומנויות הכרחיות המאפשרות מגורים עצמאיים בקהילה. מוגבלות אצל הקשיש קשורה לעלייה במקרי מוות ולהעלאת הסיכוי לאשפוז בבית חולים, למעבר בית חולים סיעודי ולצורך בשירותי בית למיניהם. כל אלו מעמיסים על הקשיש עצמו, על משפחתו ועל מערכות הבריאות.

מטרת המחקר

· לקבוע האם תכניות התערבות משפרות את יכולת הביצוע של פעולות ADL של קבוצת קשישים תשושים פיזית המתגוררים עצמאית בבתיהם, בהשוואה לקבוצת ביקורת.

· לזהות אלו תת קבוצות מתוך האוכלוסייה הקשישה הפיקו את התועלת הרבה ביותר מהתערבות זו.

אוכלוסיית המחקר

188 קשישים תשושים פיזית בני 75 ומעלה חולקו לשתי קבוצות באופן אקראי.

לאחר הערכת הקשישים בקבוצת המחקר, הם הודרכו בביתם על ידי פיזיותרפיסט לפי צרכיו האישיים של כל קשיש. ההדרכה כללה תרגולות של מעברים, שימוש נכון באביזרי עזר, תרגילי חיזוק ואמצעי זהירות ובטיחות בבית. תכנית ההתערבות כללה 16 ביקורים בממוצע במשך תקופה של ששה חודשים. לאחר תום הביקורים הביתיים הפיזיותרפיסט שמר על קשר טלפוני חודשי למשך ששה חודשים נוספים.

הקשישים בקבוצת הביקורת הודרכו בביתם על ידי מחנך לבריאות בנושאים כגון תזונה נבונה, שימוש נכון בתרופות, החשיבות של פעילות גופנית. ההדרכה התבצעה אחת לחודש למשך ששה חודשים וגם כאן נשמר קשר טלפוני חודשי למשך ששה חודשים נוספים.

קריטריונים לקביעת תשישות פיזית:

זמן הליכה לאורך 3 מטר ובחזרה של יותר מעשר שניות.

חוסר יכולת לקום לעמידה מישיבה בכסא בעל משענת קשיחה, ללא עזרת ידיים.

קריטריונים להוצאה מאוכלוסיית המחקר:

1. חוסר יכולת ללכת עצמאית

2. מקבל טיפול פיזיותרפי

3. משתתף בקבוצת התעמלות

4. אינו מדבר אנגלית

5. בעל אבחנה של דימנציה

6. תוצאה נמוכה מ-20 נקודות ב Mini-Mental State Examination

7. עבר אירוע מוחי, שבר בירך, אוטם שריר הלב, ניתוח להחלפת פרק הירך או הברך בששת החודשים האחרונים.

כלי מדידה

1. תשישות פיזית לפי הקריטריונים המוזכרים

2. Mini-Mental State Examination

3. דווח עצמי אודות מחלות כרוניות

4. ציון מוגבלות- דווח עצמי אודות 8 פעולות ADL:

הליכה, רחצה, יכולת להתלבש, מעברים מכסא לעמידה, תפקוד עצמאי בשירותים, אכילה, שמירה על הופעה אישית מסודרת. הקשיש קבל ניקוד בין 2-0 נקודות עבור כל פעולה לפי “יכול לבצע את הפעולה ללא עזרה” (0), “מתקשה אבל מבצע ללא עזרה” (1), ו”זקוק לעזרה בביצוע” (2). סה”כ הניקוד האפשר 16-0 נקודות.

מידע אודות תשישות, מחלות הכרוניות ומצב קוגניטיבי נמדד בתחילת המעקב. המידע אודות פעולות ה ADL נמדד בנקודת ההתחלה, שלשה, שבעה ושניים עשר חודשים לאחר תחילת המעקב.

v מידת השינוי בציון מוגבלות שימש הקריטריון הראשוני להשוואה בין הקבוצות. הקריטריון המשני היה אשפוז בבית חולים סיעודי ומספר ימי האשפוז.

תוצאות

לא נמצא הבדל במאפיינים הבסיסים של הנבדקים בשתי הקבוצות חוץ ממעט יותר נשים בקבוצת המחקר.

65% מהנבדקים בקבוצת המחקר סיימו את התכנית במלואה. 21% הפסיקו לפני תום התכנית ו 14% מהנבדקים לא קבלו כלל הדרכה עקב הרעת מצבם הבריאותי או מחלה של בן משפחה אחר.

83% מהנבדקים בקבוצת הביקורת סיימו את ההדרכה במלואה. 9% הפסיקו לפני תום התכנית ו 7% הפסיקו עקב מעבר דירה לאחר מחלה אקוטית או פציעה או מוות.

בסה”כ נבדקים בקבוצת המחקר דווחו על פחות מוגבלות ב 3, 7 ו 12 חודשים לאחר תחילת ההתערבות מאשר נבדקים בקבוצת הביקורת.

ההבדל בין הקבוצות היה משמעותי במיוחד עבור נבדקים בעלי תשישות פיזית ברמה בינונית. נבדקים שהוגדרו בעלי תשישות ברמה גבוהה המשיכו לרדת ביכולת התפקוד למרות ההתערבות.

נבדקים אשר מתגוררים לבד הפיקו יותר מתכנית ההתערבות מאשר אלו המתגוררים עם אחרים

סכום

תוצאות המחקר מצביעות על כך שניתן להאט את קצב הירידה בתפקוד בקרב קשישים תשושים פיזית אשר מתגוררים בביתם. יש צורך בהמשך הערכה לגבי הכדאיות הכלכלית של תכנית מסוג זה.