Borello-France DF, Gallagher JD, Furman JM, Redfern MS, Carvell GE

Physical Therapy 2002; 82:216-227

אנשים הסובלים מפתולוגיה וסטיבולרית היקפית מתקשים לשמור על שליטה ביציבה במצבים ששווי המשקל מתערער.  בעת תנועה רצונית אנשים אלו בוחרים אסטרטגיות אשר ישמרו על מבט יציב ויגבירו את השליטה.  כל תוספת למורכבות הפעולה או דרישה לפעולה בחושך מקשה על השמירה על גוף יציב.

מטרת המחקר

1.      לבדוק האם אנשים הסובלים מלקוי וסטיבולרי היקפי הגבילו או שינו את תנועת הסגמנטים השונים של גופם (ראש, גו, גף תחתון) בעת תנועתיות רצונית של גפיים עליונות, בהשוואה לאנשים ללא לקויים.

2.      לבדוק האם מניפולציה במשתנים של המטלה השפיעה על התנועתיות של אנשים הסובלים מחסר פעילות וסטיבולרית היקפית חד-צדדית.

אוכלוסית המחקר

6 מבוגרים הסובלים מחסר בפעילות וסטיבולרית היקפית חד-צדדית, 6 מבוגרים ללא לקוי.  

קיימת התאמה בין הקבוצות במשתנים הבאים:

גיל, מגדר ורמת פעילות גופנית. הגיל הממוצע בשתי הקבוצות היה 49 שנים. 

לאף אחד מהנבדקים לא הייתה היסטוריה של בעיות נוירולוגיות, אורתופדיות, קרדיולוגיות או נשימתיות.  אף אחד לא נטל תרופות המדכאות את המערכת הוסטיבולרית או משנות את רמת פעילותה.

כל הנבדקים בעלי לקויים וסטיבולרים היו במעקב של רופא ופזיותרפיסט בעת ביצוע המחקר.

המטלות:

1.      הרמת היד כלפי מעלה וללחוץ על מתג אשר תלוי מהתקרה.

2.      הושטת היד לצד וללחוץ על מתג.

3.      להרים את זרוע קדימה ל 90 מעלות כיפוף בכתף.

הנבדקים בצעו את שלשת המטלות בעמידה, ביד הדומיננטית. 

הנבדקים התבקשו להניע את היד, מהר ככל האפשר לכוון המטרה.

כלי מדידה

חישני תנועה אשר חוברו לצד האחורי של ראש הנבדק, בגובה חוליה 5D , בירך ובשוק בצד של היד הדומיננטית.

תוצאות

אצל הנבדקים בעלי ליקויי וסטיבולרי נמצאה הגבלה בתנועות סיבוב של צואר, גו וירך בשני מישורים שונים בעת הרמת הזרוע קדימה.  תנועות סיבוב במישור הפרונטלי היו מוגבלות בצוואר, גו וירך.  תנועות הסיבוב במישור טרנסברס היו מוגבלות בצוואר.

לא נמצא הבדל בין הקבוצות בתנועתיות חלקי גוף שונים בעת הרמת היד כלפי מעלה או הושטת היד לצד.

נמצא הבדל בין הקבוצות במהירות תנועת הראש בחלל .  הנבדקים בעלי לקויי וסטיבולרי הניעו את ראשם במהירות נמוכה ב 15.2 מעלות/שניה בממוצע מאשר הנבדקים ללא לקויי.  מהירות הראש בהשגת המטרה הייתה נמוכה ב 74.9 מעלות/שניה בקבוצה בעלת הלקוי.

בביצוע מטלות בתנאים לא בטוחים הנבדקים בעלי לקוי וסטיבולרי הניעו את ראשם ב 74.9 מעלות/שניה פחות מקבוצת הביקורת.

בבדיקה של מהירות הראש בעת בהשגת המטרה נמצא שהייתה השפעה של צד הפגיעה בהשוואה לקבוצת הביקורת.  המהירות הממוצעת בעת בהשגת המטרה הייתה דומה אצל נבדקים שפגיעתם הייתה בצד שמאל (מהירות ממוצעת של 19.2 מעלות/שניה 10.27=SD ), ובצד ימין (מהירות ממוצעת של 32.7 מעלות/שניה 19.32=SD ).   תוצאות אלו היו שונות מקבוצת הביקורת (מהירות ממוצעת של 82.1 מעלות/שניה 36.6=SD ).

סיכום

במחקר הנוכחי נמצא שנבדקים בעלי לקויי וסטיבולרי היקפי חד-צדדי משנים את תנועת הראש בעת הושטת היד קדימה.  נראה שהשינויים מופיעים כקומפנסציה ללקוי ביציבות המבט.  נמצא גם שנבדקים בעלי לקויי מקטינים רוטציה של ראש וצוואר כאשר תנועה זו איננה נחוצה לריכוז המבט.  ממצא זה מאמת קשר בין פתולוגיה של התעלה ההוריזונטלית לתנועה תפקודית. 

במצבים של מטלה בתנאים לא בטוחים הנבדקים בעלי ליקויי וסטיבולרי היקפי חד-צדדי בחרו באסטרטגיות שונות של מהירות תנועת הראש בחלל מאשר בחרו בקבוצת הביקורת.

לממצאים משמעות שיקומית עבור חולים אלו.  בגלל הקשר המורכב בין המערכת הוסטיבולרית והמסילות העצביות המקשרות בינה לבין מערכת הראייה, כל שינויי במטלה ובסביבה משמעותית לתפקוד.  כאן החשיבות של התאמה של תכנית השיקום ללקויים התפקודיים ולשינויים סביבתיים.