Mary Patricia Norwalk, PhD, RD
John M. Prendergast, MD, MPH
Constance M. Bayles, PhD, FACSM
Frank J. DAmico, PhD
Gerald C. Colvin, DrPh
Journal of the American Geriatrics Society 2001; 49:859-865.

נפילות בקרב האוכלוסייה הקשישה מהוות סיבה עיקרית לחבלות, ביקור בחדר מיון ואשפוז במוסד. הנזק לבריאות הקשיש, כתוצאה מנפילה, גדול יותר מאשר הנזק בקרב אוכלוסייה צעירה. קשישים המאושפזים במוסדות סיעודיים פגיעים במיוחד לנפילות ולנזק רציני שהוא תוצאה של הנפילות.
את גורמי הסיכון לנפילה אצל קשישים ניתן לחלק לשתי קבוצות: גורמים פנימיים ספציפים לאדם כגון: גיל מתקדם, שימוש בתרופות, נוכחות מחלה כרונית, שתיית אלכוהול, ירידה בתפקוד שכלי, ירידה בחדות הראייה, בעיות בשליטה על סוגרים וגורמים הקשורים לכוח שרירים וטווח תנועה.
הגורמים החיצוניים מהווים קבוצה שנייה של גורמי סיכון וכוללים גורמים סביבתיים חברתיים וגורמים אישיים כגון: הנכונות להשתמש באביזר עזר בעת הצורך. ככל שגדל מספר גורמי הסיכון כך גדל מאד הסיכוי של הקשיש ליפול.

מטרת המחקר
לקבוע, באוכלוסייה מבוגרת המתגוררת בקהילות דיור מוגן, האם ההשתתפות באחת משתי תכניות התעמלות מובנות (פיתוח כוח/סיבולת או ריכוז/שווי משקל) תביא לירידה במספר המקרים של נפילות וירידה בכמות ימי האשפוז בהשוואה לקבוצת בקורת.

אוכלוסיית המחקר
110 קשישים מתנדבים המתגוררים באחת משתי קהילות של דיור מוגן. הקהילות מורכבות ממספר אפשרויות דיור: החל מדיירים עצמאים ועד לדיירים הזקוקים לטיפול סעודי.

קריטריונים להשתתפות
·מעל גיל 65.
·יכולת קוגניטיבית המאפשרת הערכה ויכולת לפעול על פי הוראות.
·בעל יכולת להתהלך באופן עצמאי עם או בלי אביזר עזר.
·משתף פעולה.
·מסוגל להשתתף במפגשים קבוצתיים.

מהלך המחקר
הנבדקים חולקו באופן אקראי לאחת משלוש קבוצות:
*קבוצת בקורת המשתתפת בהדרכה הקבוצתית שמקבלים כל תושבי הקהילה כשהפעילות הקבוצתית מתרכזת בשלשה תחומים, קידום ההליכה בצוותא, הכרת התרופות אותן נוטלים, חוג מוסיקה.
*קבוצה המשתתפת בהדרכה הקבוצתית ובתכנית התעמלות לפיתוח כוח שרירים וסיבולת באמצעות מסלול הליכה, אופניים והרמת משקולות. (FNBF)
*קבוצה המשתתפת בהדרכה הקבוצתית ובתכנית למניעת נפילות באמצעות שיטות פסיכותרפויתיות ובטאי-צ'י. (LL/TC)
הנבדקים עברו הערכה לפני התחלת תכניות ההתערבות וכל ששה חודשים עד לתום תקופת המחקר.

משך זמן ההשתתפות בתכניות היה 28-13 חודשים.
קבוצות ההתעמלות התקיימו שלוש פעמים בשבוע.

כלי הערכה
1. מדידת הזמן הדרוש בשביל לקום לעמידה מישיבה על כסא.
2. מדידת הזמן הדרוש לנבדק ללכת מרחק של 20 רגל עם או בלי אביזר עזר.
3. Grip strength הנמדד באמצעות hand-held dynamometer.
4. כוח שרירי Quadriceps ושרירים המכופפים את הירך הנמדד באמצעות Nicholas Manual Muscle Tester.
5. הערכה קוגניטיבית לפי
Folstein Mini-Mental State Examination (או MMSE).
6. הערכת מצב דיכאון לפי Yesavage Geriatric Depression Scale.
7. הערכת ADL לפי
(the instrumental activities of daily living scale (IADLs ומבחן נוסף Barthels Index of activities of daily living (ADLs).
8. הערכת תזונה ושאלות לגבי ההערכה העצמית של הנבדק על מצב בריאותו, הפחד מנפילה, והסיכוי ליפול.

המשתנה התלוי הנמדד:
נפילות מתועדות בכתב.

נפילה מוגדרת כשינוי פתאומי לא רצוני של התנוחה האנכית, הגורם לאדם לנחות על הקרקע, כפי שמתואר על ידי הנופל עצמו או על ידי עד למקרה. הנפילה יכולה להיות עם או בלי איבוד הכרה.

תוצאות
לא נמצאו הבדלים בעלי משמעות בנתוני הבסיס של המשתתפים בשלשת הקבוצות. נתוני הבסיס הצביעו על העובדה שאוכלוסיית המחקר הינה אוכלוסייה קשישה ממוצעת כאשר ל 86% השכלה תיכונית ומעלה ול 72% הכנסה חודשית מעל לקו העוני. הירידה שחלה בתוצאות ההערכות הקוגניטיביות ופעילויות היומיום היתה בגדר הנורמה לאוכלוסייה מבוגרת החיה בדיור מוגן. אצל רוב אוכלוסיית המחקר ההערכה האישית לגבי מצב הבריאות הכללית היתה טובה, אבל לעומת זאת מחציתם דיווחו על פחד מנפילות.
משך המעקב הממוצע היה 21.9 חודשים (SD 4.6) ובתום תקופת המחקר 23 (20.9%) נפתרו ובנוסף 7 (6.4%) עברו דירה.
לא נמצאו הבדלים בעלי משמעות בשיעור הנפילות בשלשת הקבוצות: FNBF 72% ,LL/TC 58%, קבוצת בקורת 75% (P=0.27). לא נמצאו הבדלים בעלי משמעות בין הקבוצות בימי אשפוז (P=0.53), בזמן שעבר עד לנפילה הראשונה (P=0.29) או בזמן שעבר עד לפטירת הנבדקים שנפטרו (P=0.33).
67 נבדקים נפלו לפחות פעם אחת. 43 נבדקים לא נפלו אפילו פעם אחת. נתוני הבסיס של בדיקת התפקוד הקוגניטיבי MMSE, בדיקת זמן הליכה ובדיקת פעולות יומיום IADL נמוכים אצל קבוצת הנבדקים שנפלו ונשארו נמוכים יותר למשך תקופת המעקב. במשך תקופת המעקב, תוצאות בדיקת פעולות יומיום ADLs ירדו באופן משמעותי אצל הקבוצה שנפלה מאשר אצל הקבוצה של אלו שלא נפלו. הבדלים אלו מצבעים על כך שקבוצת הנבדקים שנפלו החלו את תקופת ההתערבות ברמה תפקודית נמוכה יותר וחלה אצלהם ירידה בתפקודים השונים בקצב מהיר יותר מאשר קבוצת הנבדקים שלא נפלו במשך תקופת המחקר.

מתוך Norwalk et al JAGS 49:859-865, 2001

נמצא הבדל בעל משמעות בין שתי קבוצות המחקר (תכנית התעמלות FNBF או תכנית LL/TC) בשיעור ההתמדה בהשתתפות בפעילות. שיעור ההתמדה אצל קבוצת FNBF 55.8% לעומת קבוצת TC/LL 24.2% (0.001>P). שיעור ההשתתפות של כלל הנבדקים בשתי הקבוצות ירד במשך תקופת המחקר. תוצאות מדידת הזמן הדרוש לקום מישיבה לעמידה אצל קבוצת כלל הנבדקים שלא התמידו בפעילות עלה ומספר התרופות שנבדקים אלו נוטלים עלה לעומת קבוצת כלל הנבדקים שהתמידו בפעילות.
*חשוב לציין שלא נמצא הבדל בעל משמעות במספר הנפילות אצל המתמידים לעומת אלו שלא התמידו.

סיכום ומסקנות
לא נמצא שתוכניות התעמלות מובנות ואינטנסיביות תורמות תרומה משמעותית לירידה בשיעור המקרים של נפילות או בגורמי סיכון לנפילות אצל אוכלוסייה מבוגרת המתגוררת בדיור מוגן שכולל דיור עצמאי עד סיעודי.
שיעור ההתמדה של רוב הנבדקים היה נמוך מאד או גבוה מאד ומצביע על הצורך להתאים תכניות התעמלות לצרכים האישיים של הקשישים כולל צרכים משתנים, תחומי התעניינות משתנים ויכולות פיזיות וקוגניטיביות משתנות.