Richard W. Willy, MPT, Bryan A. Kyle, MPT, Shawn A. Moore, MPT, Gary S. Chleboun, PhD, PT
Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 2001; 31(3):138-144.

מתיחת שרירים סטטית מהווה בסיס לתרגילים רפואיים המשמשים ספורטאים חובבים ומקצועיים וגם חולים העוברים תהליך של שיקום. התועלת ממתיחת שרירים כוללת הגדלת טווח תנועה ROM, הפחתה של כאב בשריר והקטנה של שיעור הפגיעה. מתיחה סטטית של שרירים מוגדרת כהארכה של קבוצת שרירים למשך 120-15 שניות. נמצאה הגדלה של טווח תנועה גם בתום סדרה אחת של מתיחות סטטיות וגם לאחר מספר שבועות בהם מבצעים סדרות של מתיחות. הסיבות להגדלת טווח תנועה מקסימלי כוללות הרפיה של המתח האלסטי של השריר והקטנת ההתנגדות למתיחה. למרות שאין הסכמה בין החוקרים בדבר משך המתיחה, תדירות ומספר החזרות, נמצא שמתיחה של שריר ה- Hamstrings למשך 30 שניות פעם אחת ביום מביא להגדלה של טווח התנועה של מפרק הברך.
במקרים של פגיעה בשריר מקובל לתת למטופל תרגילים לחיזוק ומתיחה לביצוע בביתו. מרגע השחרור מטיפול רוב המטופלים אינם ממשיכים בביצוע התרגילים בביתם. נמצא שכוח שרירים נשמר גם לאחר הפסקת תכנית אימון כוח שרירים, אבל עדיין לא ברור האם התוצאות זהות גם לאחר סיום תכנית מתיחות.
Wallin et al 1985 מצאו שלאחר סיום תכנית מתיחה בשיטה של כיווץ-הרפיה שארכה שלושים יום, מתיחה בשיטת כווץ-הרפיה פעם אחת בשבוע היתה מספיקה בכדי לשמור על ההישגים של התכנית המקורית. ניכר המשך שיפור בטווח התנועה לאחר סיום התכנית ההתחלתית, כאשר המטופלים ביצעו מתיחות בשיטת כיווץ-הרפיה שלוש פעמים וחמש פעמים בשבוע. החוקרים לא התייחסו לשמירה על הישגים בטווח תנועה במקרה שמפסיקים לחלוטין את המתיחות ולא נמצאה בספרות התייחסות למקרה של ביצוע מחודש של מתיחות לאחר הפסקה.

מטרת המחקר:
לבדוק את ההשפעה של הפסקה והתחלה מחדש של תכנית מתיחה סטטית של שריר ה- Hamstrings על טווח התנועה במפרק הברך. השערת המחקר היא שתהיה הגדלה בטווח התנועה לאחר תכנית מתיחה של שישה שבועות אבל לא יהיה ניתן לשמור על הגדלה זו למשך ארבעה שבועות הפסקה במתיחות. במקרה של התחלה מחדש של המתיחות, טווח התנועה יחזור לטווח שהושג לאחר ששה שבועות של מתיחות ואפילו יגדל.

אוכלוסיית המחקר:
24 גברים ונשים, סטודנטים מתנדבים סביב גיל העשרים ללא היסטוריה של פתולוגיה בברך, ירך, גב תחתון או בעיות נוירולוגיות. לאחר התחלת המחקר שישה נבדקים הוצאו מהמחקר בגלל שהחלו להתאמן בתכנית כושר או שנחבלו ללא קשר למחקר.

18 נבדקים סיימו את המחקר:

12 גברים, 6 נשים, גילם ממוצע 21 שנים.
כולם חתמו על הסכמה כמקובל.

הקריטריון לקבלה:
· Hamstrings קצרים לפי ההגדרה האופרציונלית: כאשר מפרק הירך נמצא בכיפוף של 90 מעלות, זווית היישור של הברך הינו פחות מ 160 מעלות (בכל אחת משתי הרגליים).
אסור היה לנבדקים לעסוק בכל סוג של תרגילים לגפיים התחתונות (חוץ מפעילויות יומיום ופעילות פנאי לא יותר מפעמים בשבוע). הוצאו מהמחקר נבדקים אשר השתתפו בתכנית להגמשת הגפיים התחתונות במשך השנתיים שקדמו למחקר.

מהלך המחקר:
משך המחקר הינו 16 שבועות ומחולק לשלושה שלבים:
שלב א' שלב של מתיחות – משך השלב 6 שבועות.
שלב ב' שלב שלא מתבצעות כלל מתיחות – משך השלב 4 שבועות.
שלב ג' שלב שמבצעים מחדש מתיחות – משך השלב 6 שבועות.

זמן ביצוע בדיקות טווח תנועה (בכל אחת משתי הרגליים):

בדיקה מקדימה ראשונה בעת תחילת שלב א', בדיקה מסיימת ראשונה בעת סיום שלב א'.
בדיקה מקדימה שניה בעת סיום שלב ב', בדיקה מסיימת שניה בעת סיום שלב ג'.
נערכה השוואה בין שתי הרגליים בתוצאות של בדיקות מקדימה ראשונה ובדיקות מקדימה שניה.
נערכה השוואה בין תוצאות בדיקה מקדימה ראשונה ובדיקה מקדימה שניה של אותה רגל כדי לקבוע האם חלו שינויים בטווח תנועה בתחילת כל תקופה של מתיחות.
עבור כל נבדק, נבחרה רגל אחת באופן אקראי שבה יתבצעו המתיחות. הרגל השניה שימשה בקורת. לא ידוע על השפעה של המתיחה ברגל אחת על טווח התנועה ברגל השניה. חוץ מהמתיחות, רמת הפעילות הייתה שווה בכל אחת משתי הרגליים.

כל נבדק התבקש לבצע חימום במשך חמש דקות ולאחר מכן נשכב שכיבת פרקדן על מיטת טיפולים תוך ייצוב האגן על ידי חגורה בגובה ה-ASIS. בדיקות טווח תנועה של שריר ה- Hamstrings התבצעו על פי Gajdosik and Lusin 1983. מכופפים את הירך לזווית של 90 מעלות, הבודק תומך בחלק האחורי של הירך והנבדק מתבקש לישר את הברך באופן פעיל עד לנקודה שבה הוא מרגיש כאב משמעותי של מתיחה. בנקודה זו מודדים עם מכשיר גוניומטר את הזווית של הברך. טווח התנועה נמדד בכל אחת משתי רגליו של הנבדק על ידי אותו בודק לאורך כל המדידות של מערך המחקר.

פרוטוקול המתיחה:
כל נבדק קיבל הדרכה כיצד לעמוד תוך סיבוב קדימה של האגן. במנח זה ניתן למתוח מקסימלית את שריר ה- Hamstrings. לאחר בחירה אקראית של הרגל שיתבצעו בה המתיחות, כל נבדק קבל הדרכה לעמוד על רגל הביקורת כאשר כף רגלו פונה קדימה. את העקב של הרגל למתיחה היה עליו להניח על שרפרף או כסא בגובה הברך תוך שמירה על ברך ישרה ברגל זו. עמדת המוצא כללה אפס מעלות סיבוב בירך של הרגל המתוחה, ראש קדימה וידיים מורמות לגובה בו הן מקבילות לרצפה על מנת למנוע כיפוף של הגו. בתנוחה זו הנבדקים התבקשו להתכופף קדימה מהירך עד לנקודה בה הרגישו כאב מתיחה משמעותי. היה עליהם לשהות בתנוחה זו למשך 30 שניות. כל המתיחות במשך תקופת המחקר התבצעו לפי פרוטוקול זה. בשני שלבי המתיחות היה על הנבדקים לבצע שתי מתיחות של 30 שניות על פי הפרוטוקול עם הפסקה של 30 שניות ביניהן, חמש פעמים בשבוע למשך שישה שבועות.

תוצאות:

ברגל שעברה מתיחות, חל שינוי משמעותי (0.05>P) בטווח התנועה בברך. טווח התנועה גדל משמעותית (0.05>P) בתקופה שבין בדיקה מקדימה ראשונה לבדיקה מסיימת ראשונה (שלב המתיחות) וגם בין בדיקה מקדימה שניה לבדיקה מסיימת שניה (שלב המתיחות חדש). חלה ירידה משמעותית (0.05>P) בטווח התנועה באותה ברך בתקופה שבין בדיקה מסיימת ראשונה ובדיקה מקדימה שניה (השלב שבו לא התבצעו מתיחות). לא נמצא הבדל בין בדיקה מקדימה ראשונה לבדיקה מקדימה שניה או בין בדיקה מסיימת ראשונה לבדיקה מסיימת שניה ברגל שעברה מתיחות. טווח התנועה ברגל הביקורת לא השתנתה באופן משמעותי במשך זמן המחקר 0.05>.P

בהשוואה בין שתי הרגליים לא נמצאה הבדל בטווח תנועת הברכיים בבדיקה מקדימה ראשונה או בדיקה מקדימה שניה. עובדה זו יחד עם העובדה שלא חל שינוי בטווח תנועה בברך של רגל הביקורת מצביעה על כך שתרגילי המתיחה ופעילויות יומיות אחרות לא השפיעו על טווח התנועה בברך ברגל הביקורת. טווח התנועה בברך של הרגל שעברה מתיחות היה גדול באופן משמעותי מטווח התנועה בברך של רגל הביקורת בבדיקה מסיימת ראשונה ובבדיקה מסיימת שניה (0.05>P).

סיכום ומסקנות:
תוצאות המחקר מצביעים על כך ששישה שבועות בהם מבצעים תרגילי מתיחה סטטיים מביאים להגדלה בטווח תנועה בברך. טווח התנועה שהושג לא נשמר לאחר ארבעה שבועות בהן הנבדקים לא בצעו תרגילים. בתקופה שבה החלו הנבדקים לבצע מחדש את תרגילי המתיחה לא הושגו הישגים גדולים מאלו שהושגו בתקופת המתיחות הראשונית. אי לכך, אצל חולים המשתחררים מתכנית שיקום הכוללת מתיחה של שרירים, חשוב מאד להדגיש את החשיבות של המשך ביצוע תרגילי המתיחה על מנת לשמור על טווח התנועה שהושג.

הערת העורכת:
מאמר זה מדגיש את הצורך שהמטופל יקח על עצמו אחריות לטיפול ולשמירה על בריאותו.