מחלת שטח פני העין כנראה גדלה בשכיחותה בילדים, אולי בגלל העלייה בשימוש באביזרים דיגיטליים, הרכבת עדשות מגע וטיפולים למניעת הידרדרות קוצר ראייה. הגורמים הקליניים והאפידמיולוגיים הקשורים למחלת שטח פני העין בילדים נחקרת פחות מאשר במבוגרים. יש מעט ידע על המאפיינים של מצב שטח פני העין בילדים בריאים ועל הסיכון האפשרי לבריאות שטח פני העין בעקבות האתגרים של סגנון החיים המודרני. מאפיינים כאלה כוללים מצמוץ, שהוא סמן לשינוי בחולים עם עין יבשה, במיוחד בעת שימוש במכשירים דיגיטליים. מצמוץ חיוני עבור שטח פני העין ודוק הדמעות ועבור שמירה על ראייה חדה ונוחה. המצמוץ העצמוני (ספונטני) הינו עצימות עיניים קצרות שאינן מודעות. מחקרים במבוגרים ובמתבגרים הראו ששימוש במכשירים דיגיטליים כמו טלפונים חכמים, מחשבי לוח (tablets) ומסכי מחשב, עלולים להתחיל הפרעות של שטח פני העין הכוללות החמרת תסמינים של העיניים, הפחתת יציבות דוק הדמעות ומצמוץ מופרע כמו קצב מצמוץ מוגבר ושכיחות מוגברת של מצמוצים לא שלמים. לא קיימים נתונים של מדידות מצמוץ בילדים אפילו שנתונים כאלה היו עוזרים להבין את השפעת הגורמים שמאתגרים את שטח פני העין. קצב המצמוץ במבוגרים הוא בטווח של 2 עד 55 מצמוצים בדקה. ההסבר לטווח רחב זה, בחלקו, הוא בשוני בהגדרות של מצמוץ עצמוני. הן כוללות הגדרות כמו 25% של תנועה מטה על העפעף העליון מהעמדה של עין פקוחה לחלוטין, או תנועה ברורה מטה של העפעף, או עפעף עליון שיורד למטה מגובה הגבול העליון של האישון, או תנועה למטה של העפעף העליון לכיסוי 30% עד 75% של הקרנית, או ירידה של 15% בגובה העפעף העליון. בנוסף לכך קשה להעריך מצמוץ באופן קליני מחוץ לתנאי מעבדה. מדידה טובה של מצמוץ מתאפשרת רק כאשר כל העין נראית כל הזמן, כדי שיהיה אפשר למדוד את כל טווח התנועה של העפעף. השיטות הקיימות להערכת מצמוץ כוללות צפייה ישירה, הקלטות וידאו מרחוק וכן אלקטרו־אוקולוגרפיה/אלקטרומיוגרפיה. שיטות מדידה אלה לא מאפשרות לראות באופן מלא והמשכי את חלקי העין הקדמיים במהלך המדידה.

במחקר הנוכחי נאספו מדדים של מצמוץ בילדים באמצעות מכשיר נלבש למעקב אחר תנועות עיניים (wearable eye-tracking headset). באמצעותו נבדקו הקשרים לתסמינים של שטח פני העין ושל אינדקסים קליניים ושל מצב דוק הדמעות בקשר לשימוש במכשירים דיגיטליים. החוקרים היו מאוסטרליה. במחקר השתתפו 45 ילדים בגיל 6 עד 15 שנים. 56% מהם היו בנות. נבדקו התסמינים של שטח פני העין על פי שאלונים של תסמינים ושל עיניים יבשות, אינדקס מחלת שטח פני העין, אינדקס הרגשת נוחות בעין, אינדקסים קליניים של עובי השכבה הליפידית, וכן הפרשת ויציבות דמעות. קצב המצמוץ ומשך ההפסקות בין המצמוצים נמדדו באמצעות מכשיר נלבש למעקב אחר תנועות עיניים. נבדקו הקשרים בין מדדי המצמוץ למצב שטח פני העין, הגיל ומידת השימוש במכשירים דיגיטליים, וכן נבדק הקשר בין קצב המצמוץ שנמדד באופן אוטומטי ובאופן ידני.

נמצא שקצב המצמוץ הממוצע היה 20.5 מצמוצים לדקה והמרווחים בין המצמוצים היו 2.9 שניות בממוצע, בזמן שיחה. לא נמצא הבדל בין תוצאות מדידה אוטומטית למדידה ידנית של המצמוצים. לא נמצא קשר בין מצמוץ לבין שימוש במכשירים דיגיטליים, גיל או מגדר.  מדד התסמינים הממוצע של הקבוצה היה בטווח הנורמה ולא היה קשור למדידות הקליניות, כולל מדידות המצמוץ. נמצא קשר בין נפח דמעות גדול יותר לבין קצב מצמוץ מהיר יותר ורווחים קצרים יותר בין המצמוצים. גיל גדול יותר היה בהתאמה לנפח דמעות משופר יותר ויציבות רבה יותר של הדמעות.

המסקנות היו שמאפייני מצמוץ לא הושפעו מהגיל או מהרגלי השימוש במכשירים דיגיטליים. מצמוץ מהיר יותר היה בהתאמה לנפח דמעות גדול יותר אך לא לתסמינים. תפקוד דמעות משופר נמצא בהתאמה לגיל גדול יותר, דבר שעשוי להצביע על כך ששטח פני העין ממשיך להתפתח בתקופת הילדות.

Chidi-Egboka NC, Jalbert I, Wagner P, Golebiowski B
Blinking and normal ocular surface in school-aged children and the effects of age and screen time
Br J Ophthalmol 2023;107:1613–1620