ד”ר אורי גביש, פיזיקאי, מומחה לבחינת אלגוריתמים ויועץ ביו-רפואי , ערך מחקר בו ניתח את התחזיות של משרד הבריאות להתפשטות הקורונה.

מסקנתו : תחזיות המשרד היו שגויות ומוטות באופן קיצוני כלפי מעלה, דבר שגרם למשרד להעריך באופן לא מציאותי ומוגזם את היקפי התחלואה והתמותה הצפויים, ובהתאם לכך להתוות מדיניות מחמירה שגרמה לנזק בלתי הפיך לכלכלה ולחברה.

כך למשל, שיעור ההדבקה שהמשרד העריך גבוה בין פי פי 100 עד 400 מהממוצעשל שיעור זה במדינות שהגיעו לשיא המגפה או עברו אותו, לרבות במדינות שלא נקטו כלל במדיניות סגר. באופן דומה , גם ההערכות למספר החולים הקשים והמתים היו מוטות כלפי מעלה באופן קיצוני, טוען גביש.

בעוד שהתחזיות של משרד הבריאות היו ששיעור ההדבקה מכלל האוכלוסייה יגיע לבין 23%ל-79% בפועל עומד שיעור זה כיום על 0.6% …

לטענת גביש, הבעיה היא שגם כעת, למרות החריגה העצומה בין התחזית למציאות, משרד הבריאות ממשיך לעבוד ולהתנהל על בסיס אותו מודל שגוי שהנחה אותו עד עתה.

בתגובה לכך, טוען משרד הבריאות שהתחזיות של המשרד שגביש מתייחס אליהן היו לתסריט שבו לא מתבצעת כל פעילות סגר, ושהתוצאות המצוינות שהושגו הן בשל המדיניות שהמשרד נקט בהן.. להלן התגובה: “התחזית בוצעה על בסיס הנחת ‘אי?התערבות’ על ידי מספר קבוצות מומחים מהשורה הראשונה בישראל שביצעו את המודלים. בהתאם למודל הוחלט על מדיניות שננקטה במספר רב של מדינות, כאשר ההבדל היה בעיתוי. מדינת ישראל הקדימה את שאר המדינות בצעדים האגרסיביים שנקטה בהם. בזכות אותה מדיניות תקיפה נבלמה המגפה ונחסכו חיי אדם רבים“

לכתבה בדהמרקר

הערת המערכת: זה כנראה ויכוח שקשה יהיה לקבוע בו מי באמת צודק.. אבל חייבים לציין בפעם המי יודע כמה שההתייחסות ל-COVID-19 כמחלה/מגפה “אחידה” היא בוודאי שגוייה.  הפגיעה של הוירוס שונה באופן קיצוני כל כך בין האוכלוסיות בסיכון לבין האוכלוסייה הרגילה שפשוט נראה שלא נכון לבנות מודלים ותרחישים אחידים לכלל האוכלוסייה. ולכן גם המדיניות הייתה צריכה מלכתחילה, וגם כעת בתהליך החזרה לשגרה, ובהמשך בהכנות לקראת החורף הבא, להיות שונה לחלוטין עבור קבוצות הסיכון ושאר האוכלוסייה.

תארו לכם שמהרגע הראשון היו מתבצעות הפעולות הנדרשות (אלו שכעת כבר מבוצעות וכנראה בצורה טובה במסגרת הפרוייקט שפרופ’ רוני גמז מנהל כעת) בכל בתי האבות, הדיור המוגן והמוסדות הסיעודיים, ובנוסף לכך גם כלפי אוכלוסיות בסיכון החיות בקהילה (באמצעות קופות החולים שבלחיצת עכבר במחשב מסוגלות לאתר ולתקשר ישירות עם כל אדם שימצא  כשייך לקבוצת הסיכון ) .  די סביר יהיה לטעון שמספר החולים הקשים , והמתים היה כנראה נחתך ביותר מחצי בהשוואה למה שקרה בפועל. מצד שני, אי סגירת המשק והחברה לשאר האוכלוסייה היה אולי מביא לגידול מספר המקרים המאומתים, אך שרוב רובם היו ככל הנראה א-סימפטומטיים ואו חולים קלים בלבד.  במדיניות כזו הפגיעה במשק ובחברה הייתה מינימלית, וככל הנראה היינו מפתחים גם את מה שנקרא “חסינות העדר” לחלק משמעותי באוכלוסייה וע”י כך אולי מוכנים טוב יותר לחורף הבא.

כמובן שיהיו שיטענו שגם טענה זו לא ניתן להוכיח שאכן הייתה מובילה לתוצאה כוללת טובה יותר, הן מבחינת תחלואה והן מבחינת המשק, ואכן לא נראה שאפשר להוכיח זאת באופן מדעי עובדתי.

הבעיה היא שבמסגרת מדיניות חוסר השקיפות של המשרד, עליה יש ביקורת רבה מצד גורמים רבים, גם מתוך המערכת, לא ראינו (ואנחנו כאי-מד פנינו לא פעם ולא פעמיים לגורמים השונים במשרד הבריאות וביקשנו תגובה והתייחסות להמלצות לגישה דיפרנציאלית שונה זו, במיוחד לאחד שכ-40% ממשתתפי הסקר שערכנו באתר תמכו בגישה זו) אף פעם את אנשי המשרד מסבירים ומציגים את החלופות שנבחנו, כולל חלופה דיפרנציאלית זו, מה היו הנחות היסוד וההערכות לכל חלופה, ועל בסיס מה התקבלה ההחלטה לבצע סגר מוחלט לכלל המדינה. הציבור בישראל מספיק אינטליגנטי, בטח הצוות הרפואי שאף מעורב כאן באופן הכי ישיר שאפשר, בכדי שמקבלי ההחלטות יוכלו להציג חלופות ולהסביר החלטות על בסיס רציונלי ומדעי.  ייתכן שהמחדל הזה נבע מכך שבתקופה בה התקבלו ההחלטות לא הייתה למעשה כל פעילות פרלמנטרית בדמות “ועדת הקורונה” שהחלה לפעול רק מאוחר יותר, שמולה משרד הבריאות ודאי היה חייב להתייצב ולהציג חלופות.

את הלקח הזה יש לקוות שהמשרד, והממשלה כולה,  הפיקו.