המידע על המהלך הטבעי של התפקוד הראייתי בגלאוקומה לוקה בחסר. הדבר צפוי כיון שחולים עם גלאוקומה וחסר בשדה הראיה מטופלים ללא דיחוי על ידי תרופות להורדת לחץ. רק לעיתים, חולי גלאוקומה עם לחץ תוך עייני תקין לא מקבלים טיפול להורדת לחץ. הנתונים הפרוספקטיביים היחידים שפורסמו הם מה- Collaborative Normal Tension Glaucoma Study (CNTGS). חסרים לחלוטין נתונים דומים עבור סוגים אחרים של גלאוקומה, שהינם שכיחים יותר מאשר גלאוקומה עם לחץ נורמלי.
בנוסף לעניין המדעי הרב, למידע על המהלך הטבעי, ללא טיפול, של התקדמות הנזק לראייה בגלאוקומה יכול להיות חשיבות קלינית רבה. מידע כזה יכול לעזור להעריך את הנזק הצפוי בעקבות דחיית טיפול, יכול לעזור להחליט על תקופות מבחן בעת בדיקות סקירה לגלאוקומה ועל מועדי הזמנה לביקורות של חולים עם חשד לגלאוקומה. חשוב יהיה לדעת אם קצב ההתקדמות הטבעי של המחלה ללא טיפול שונה בקרב חולי גלאוקומה פתוחת זווית מסוגים שונים.
ה- Early Manifest Glaucoma Trial (EMGT) הינו ניסוי קליני רנדומאלי, שהעריך את היעילות של הורדת הלחץ התוך עייני בגלאוקומה פתוחת זווית ראשונית – POAG. למחקר זה הייתה קבוצת ביקורת שלא קיבלה טיפול. זהו המחקר היחיד מסוגו שכלל חולים עם הסוגים השכיחים ביותר של גלאוקומה פתוחת זווית: (1) גלאוקומה פתוחת זווית ראשונית עם לחץ תוך עייני מוגבר של 21 מ”מ כספית או יותר שמכונה HTG, (2) גלאוקומה פתוחת זווית עם לחץ תוך עייני נורמלי עד 21 מ”מ כספית המכונה NTG, ו- (3) גלאוקומה פתוחת זווית עם פסאודואקספוליאציה המכונה PEXG. יש לציין שהחלוקה של POAG ל- HTG ול- NTG תוך שימוש בגבול המסורתי של 21 מ”מ כספית, הוא היסטורי ושרירותי, כיון שהלחץ התוך עייני הוא רציף. בנוסף לכך, ל- HTG ו- NTG יש אותם סימנים ואותו סוג נזק, וכיום POAG נחשבת למחלה אחת. למרות זאת עדיין משתמשים במושגים של HTG ו- NTG ולחולי POAG סיכון שונה בהתאם לרמת הלחץ התוך עייני, כאשר הסיכון גבוה יותר ככל שהלחץ התוך עייני גבוה יותר. סינדרום פסאודואקספוליאציה הינו שכיח ואחוזים גבוהים באוכלוסיה עם גלאוקומה באזורים כמו סקנדינביה, פינלנד, יוון, רוסיה, טורקיה, הודו, וחלקים מאפריקה הם עם פסאודואקספוליאציה. במחקר EMGT, חצי מהחולים, באופן רנדומאלי, היו בקבוצת הביקורת שלא קיבלה טיפול, וסיפקו בסיס מידע ייחודי שמאפשר ללמוד על המהלך הטבעי של גלאוקומה. כנראה שלא ניתן יהיה להשיג עוד מידע כזה על המהלך הטבעי של גלאוקומה, כיון שמספר מחקרים הראו שהורדת הלחץ התוך-עייני יעיל בהפחתת הסיכונים לראיה בגלאוקומה ובמצבי יתר לחץ תוך-עייני כך שלא יהיה זה אפשרי לעקוב אחר חולי גלאוקומה ללא מתן טיפול מבלי לסכן את ראייתם.
המאמר הנוכחי מתבסס על ה- EMGT ומטרתו לתאר את הנתונים הפרוספקטיביים בנוגע למהלך הטבעי של שלושת הסוגים השכיחים של גלאוקומה פתוחת זווית. האוכלוסייה בקבוצה זו כללה 118 חולים. 46 היו עם HTG, 57 עם NTG ו- 15 עם PEXG. המעקב כלל שדות ראייה כל 3 חדשים באמצעות תכנית HVF full threshold. בוצע עיבוד של רגרסיה לינארית של ערכי ה- perimetric mean deviation וקצב הרגרסיה הוגדר כקבוע רגרסיה בדציבלים לשנה.
נמצא שהשונות בין החולים הייתה גדולה. ההבדלים בקצב ההידרדרות של התפקוד הראייתי המדיאני בקבוצות השונית היו שונים באופן משמעותי מבחינה סטטיסטית. ההידרדרות הייתה ניכרת ובאופן משמעותי יותר מהירה בחולים הזקנים יותר לעומת חולים צעירים. תוך 6 שנים 68% מכל החולים הידרדרו. בקרב החולים עם HTG 74% הידרדרו, בקרב החולים עם NTG 56% הידרדרו ובקרב החולים עם PEXG 93% הידרדרו. הזמן המדיאני שחלף עד לתיעוד של הידרדרות היה גם הוא שונה באופן משמעותי בין הקבוצות השונות. הזמן המדיאני שחלף עד להידרדרות היה 19.5 חדשים בקבוצת החולים עם PEXG, 44.8 חדשים בקבוצת החולים עם HTG, ו- 61.1 חדשים בקבוצת החולים עם NTG.
המסקנה של עיבודים סטטיסטיים חדשים אלה המבוססים על מעקב של 6 שנים, היא שקצב ההידרדרות המדיאני של גלאוקומה לא מטופלת מראייה תקינה לעיוורון הוא בערך 70 שנה. כאשר מבצעים חישובים אלה לפי נתונים ממוצאים (במקום הנתונים המדיאניים) התוצאה של משך הזמן שעובר מראייה תקינה לעיוורון בחולי גלאוקומה ללא טיפול הוא בערך 25 שנים. שונות רבה קיימת בין החולים ובין סוגי הגלאוקומה, כאשר ההידרדרות של חולי PEXG הינה מהירה יותר מאשר של חולי HTG ובקרב חולי NTG קצב ההידרדרות הוא הנמוך ביותר.
Heijl A, Bengtsson B, Hyman L, Leske MC, for the Early Manifest Glaucoma Trial Group.
Natural History of Open-Angle Glaucoma.
Ophthalmology 2009;116:22712276
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!