במהלך 30 השנים האחרונות ובמיוחד עם התפתחות ניתוחי רפרקציה באמצעות ה- excimer laser ויתרונותיהם, גבר העניין בתיקון ניתוחי של הפרעות בתשבורת. המחקרים הראשונים עסקו בקוצר ראיה קל עד בינוני ולאחר מכן עסקו גם בתיקון קוצר ראיה גבוה.

ההיסטוריה של תיקון היפראופיה לפני עידן הלייזר כללה שיטות רבות כמו  thermokeratoplasty, hexagonal keratotomy, keratophakia ו- keratomileusis. ההצלחות היו מוגבלות עם רגרסיה מתקדמת לאחר הניתוח. לאחרונה, מחקרים שבדקו תוצאות של טיפול בטכניקות hyperopic PRK ו- hyperopic LASIK הדגימו יעילות סבירה בתיקון רוחק ראיה של עד +4.0   דיופטר לפרקי זמן מוגבלים, וחוסר יכולת לנבא את התוצאה עבור רוחק ראיה במידה גדולה יותר.

למרות של- PRK ו- LASIK היו תוצאות דומות מבחינת הרפרקציה הסופית והתפקוד הראיתי, הפך ה- LASIK לפופולארי יותר במדינות מסוימות  בגלל היתרונות של הפחתת חוסר הנוחות לאחר הניתוח והחלמה מהירה יותר. מאידך ה- LASIK הינו פרוצדורה שהינה יותר חודרנית (invasive) וכוללת אפשרות של סיבוכים אינטרה-למלריים. חושבים שהסטרומה של הקרנית בנויה מלמלות המשכיות מגובלת לגובלת ומורכבות מסיבי קולגן מאורגנים. אי לכך עשויה להתעורר דאגה בנוגע להשפעה ארוכת הזמן שעלולה להיות לטכניקת LASIK על היציבות הביוכימית של למלות הקרנית וכתוצאה מכך על הרפרקציה. 

טכניקות ,PRK בהן הניתוח מבוצע על שטח פני הקרנית, נבדקו באופן נרחב ויש מידע שמצביע על יציבות של תיקוני קוצר ראיה במשך עד 12 שנים. לעומת זאת פורסמו מעט תוצאות של מעקב ארוך טווח של תיקון קוצר ראיה ורוחק ראיה באמצעות LASIK, בו הניתוח הינו בסטרומה, ואלה הצביעו על חוסר יציבות של הרפרקציה ורגרסיה כאשר בוצע תיקון של שינויי רפרקציה גבוהים.

יש צורך במחקר נוסף על היציבות ארוכת הזמן של התוצאות הביו-מכניות של אבלציה סטרומלית ויתכן שיהיה צורך לכלול  באלגוריטמים הניתוחיים גם פרמטרים מתחום זה. אי לכך בא המחקר הנוכחי לבדוק את ההשפעה ארוכת הזמן על הרפרקציה, היציבות המכנית ושינויים מאוחרים במעקב ממוצע של 5 שנים לאחר תיקון היפראופיה בניתוח LASIK.

המחקר בוצע על ידי חוקרים מ- Rayne Institute, Department of Ophthalmology, St. Thomas’ Hospital, London. המתכונת הייתה של מחקר רטרוספקטיבי שבוצע בהמשך למחקר קליני רב-מרכזים קודם שתוצאותיו לא פורסמו. במחקר נכללו 47 עיניים של 33 מטופלים עם היפראופיה של +0.75 עד +7.00 דיופטרים במישור המשקפיים (אקויולנט ספירי של +3.58 דיופטרים) לפני הניתוח. הניתוח בוצע באמצעות מיקרוקרטום  Moria LSK ולייזר אקסיימר Summit Technology SVS Apex Plus.

המדד העיקרי שנאסף מבדיקות הביקורת היה הרפרקציה. מדדים נוספים היו חדות הראיה ללא תיקון, חדות הראיה עם תיקון מרבי באמצעות משקפיים, שקיפות הקרנית, סיבוכים ושביעות רצון המטופל.

כעבור 5  שנים, 71% מהעיניים שטופלו בגלל רוחק ראיה בין +1 ל- +3 דיופטרים, היו בהבדל של דיופטר אחד מהתיקון המתוכנן. עבור העיניים שטופלו בגלל רוחק ראיה בין +3.5 ל- +6.0 דיופטרים, רק 37.5% היו בהבדל של דיופטר אחד מהתיקון המתוכנן. כעבור 12 עד 54 חדשים לאחר הניתוח לכל המטופלים הייתה סטייה לכיוון רוחק ראיה במידה ממוצעת של +0.53 דיופטרים ובטווח של מ- -0.13 ועד +3.13 דיופטרים. ב- 51.1% מהעיניים הסטייה הייתה של +0.50 דיופטרים או יותר ו- 27.7% מהעיניים היו עם סטייה היפראופית של יותר מ- +1.00 דיופטרים.  הסטייה ההיפראופית הייתה בממוצע +0.67 דיופטרים עבור מטופלים צעירים מ- 40 שנה ובממוצע +0.44 עבור מטופלים בגיל בין 43 ו- 55 שנים.

מסקנת החוקרים הייתה ש- LASIK היה יעיל במידה בינונית בתיקון רמות נמוכות של רוחק ראיה. מאידך, במהלך 5 שנים נצפתה רגרסיה של רוחק הראיה במידה מרובה יותר מאשר הייתה צפוייה כתוצאה מגיל. לכן, סוכם שאין ביטחון לגבי היציבות ארוכת הזמן של תוצאות תיקון רוחק ראיה באמצעות  ניתוח LASIK.

Jaycock PD, O’Brart DPS, Rajan MS, Marshall J:
5-year follow-up of LASIK for hyperopia

Ophthalmology 2005;112:191-199