פטריגיום הינו חדירה דמוית כנף של הלחמית על פני הקרנית. הוא ממוקם לרוב בצד הנזלי, לעיתים נזלי וטמפורלי ולעיתים נדירות רק בצד הטמפורלי. הפטריגיום שכיח יותר באיזורים עם קרינה אולטרה-סגולה חזקה ובתנאי חום, יובש, רוח, אבק ועשן.  קיים גם מרכיב תורשתי להתפתחות פטריגיום. תאי האב (stem cells) של הקרנית ממוקמים בשכבות העמוקות של הגובלת וכאשר שכבות אלה ניזוקות או מוסרות נוצר שטח פנים אבנורמלי. הוא מאופיין בחדירה לקרנית של אפיתל הלחמית, וסקולריזציה ודלקת.   מרכיבים אלה נראים גם בפטריגיום ולכן יש המניחים מכך שפטריגיום נגרם כתוצאה מחסר לימבלי. תרופות אנטי-דלקתיות ולובריקנטים מפחיתים את הסימפטומים אך לא מביאים לריפוי המצב. ניסיונות להסרת פטריגיום עם erbium:YAG laser או החלקת הקרנית עם excimer laser לא הניבו תוצאות מעודדות. הטיפול המועדף הינו הסרה של הפטריגיום בניתוח.

הוצעו שיטות רבות מאד וכן טיפולים תומכים רבים ביותר כמו שימוש ב- ß radiation, thiotepa, 5-FU ו- mitomycin C. הטיפולים התומכים נועדו להפחית חזרה של הפטריגיום אך הסיבוכים הנובעים מהם עלולים לסכן את כל העין. השיטה שנראית כיום הטובה ביותר הינה שימוש בשתל לחמית אוטולוגי. שיטה זו בטוחה ושיעור החזרה בעקבות שימוש בה הינו נמוך. החזרה מופיעה ברוב המקרים תוך חצי שנה אך לעיתים גם מאוחר יותר. מעט מאד מדווח על משך הזמן של ניתוחי פטריגיום ועל מידת הכאב לאחר הניתוח. 

המטרה של המחקר היתה לבחון שיטת השתלת לחמית משופרת שתקצר את משך הניתוח ותפחית את חוסר הנוחות של החולה על ידי שימוש בדבק במקום בתפרים לחיבור השתל. בוצע שימוש בדבק Tisseel Duo Quick המיוצר באוסטריה על ידי חברת Baxter מדם אדם. הוא כולל שני מרכיבים המחקים היווצרות של פיברין טבעי. מרכיב אחד הינו פיברינוגן מעורב עם פקטור XIII ואפרוטינין. המרכיב השני הוא תמיסת thrombin-CaCl2.  כאשר שני המרכיבים מתערבבים יחד התרומבין מפרק את הפיברינופפטידים למונומרים של פיברין אשר עוברים אגרגציה ויצירת קריש פיברין. באמצעות שינוי ריכוז התרומבין ניתן לשנות את מהירות הקואגולציה. לערבוב שני מרכיבי הדבק ניתן להשתמש במזרק כפול, להניח את המרכיבים זה אחר זה או לערבבם יחד לפני הנחתם.  הדבר איננו נדבק לאפיתל שלם של קרנית או לחמית. בדבק זה משתמשים בניתוחי מח, ניתוחים פלסטיים, אף-אוזן גרון ועיניים. בעיניים השתמשו בדבק זה לסגירת פרפורציה בקופסית עדשה, לטיפול בפצעים או פיסטולות של בלחמית, הנחת שתלי עור חופשיים בניתוחי עפעפיים, תיקון חבלה בקנליקולי, סגירת חתך ניתוחי של ניתוח ירוד ובניתוחי פטריגיום.

במחקר הנוכחי מוצגת שיטה חדשה לניתוח פטריגיום, בה שתל הלחמית האוטולוגי מודבק לסקלרה והתוצאות משוות לניתוח פטריגיום שיגרתי בו השתל נתפר לסקלרה. (2) בנוסף לבדיקת הצלחת הניתוח, נבדקו גם משך זמן הניתוח ומידת הכאב שחש המנותח לאחר הניתוח.

המחקר בוצע בשבדיה ב- St Eriks Eye Hospital, Karolinska Institutet, Stockholm . המחקר נערך כעבודה קלינית פרוספקטיבית ואקראית. במחקר השתתפו 43 חולים עם פטריגיום נזלי ראשוני. הפטריגיום הופרד מהסקלרה באיזור הגובלת. החלק שעל הקרנית הופרד בצורה כהה בעזרת  iris spatula ורק החלקים המעובים של הלחמית והטנון שמתחתיה נחתכו. שתל הלחמית  נקצר מאיזור הגובלת העליון-טמפורלי כדי לכסות את הסקלרה לאחר הסרת הפטריגיום. לאחר רנדומיזציה, ב- 20 חולים בשתל הודבק לסקלרה באמצעות דבק פיברין וב- 23 חולים בעזרת תפרים נמסים 70 Vicryl Rapid. הכאב לאחר הניתוח דורג פעמיים ביום במהלך השבוע הראשון לאחר הניתוח. משך הניתוח נמדד מהחתך הראשון ועד לאחר הסרת הספקולום.

הממצאים הראו שמידת הכאב היתה באופן משמעותי פחותה בחולים בהם השתמשו בדבק (p<0.05) לעומת החולים בהם שתל הלחמית נתפר. משך הניתוח היה בממוצע 9.7 דקות עבור ניתוח עם דבק לעומת 18.5 דקות לניתוח עם תפרים (p<0.001). לא נצפו סיבוכים כלשהם.

לסיכום, הוכח ששימוש בדבק במקום בתפרים בניתוח פטריגיום מפחית באופן משמעותי את משך הניתוח ואת הכאב אחריו. העלות של הדבק דומה לזו של התפרים ושימוש בדבק ל-9 חולים באותו יום ניתוחים יכול אף להפחית את העלות. שיעור החזרה עבור כל החולים במחקר זה היה 14% והוא לא היה שונה באופן משמעותי  בשתי הקבוצות: שני מקרים עם חזרה מתוך 20 החולים בהם השתל הודבק וארבעה חולים מתוך 23 החולים בהם השתל הודבק. יש צורך בקבוצה גדולה יותר ומעקב ארוך כדי להסיק מסקנות לגבי יעילות הטכניקה הניתוחית.