טיפול פוטודינמי PDT עם ורטפרופין גורם להשפעה אנטי-אנגיוגנית חזקה, אם כי לזמן קצר, על נאו-וסקולריזציה כורואידלית. שבוע אחד לאחר PDT עם ורטפרופין יש הפחתה מרשימה בפרפוזיה של הקומפלקסים הנאו-וסקולריים, אולם רה-פרפוזיה והמשך גדילה נאו-וסקולרית מתרחשת זמן קצר לאחר מכן ומחייבת טיפולים חוזרים. PDT הוכח כיעיל עבור חולים עם predominantly classic subfoveal CNV משני ל- AMD. הוא עוזר במידה מסויימת גם לחולים עם occult and no classic CNV לאחר שנתיים של טיפולים. מאידך כנראה שאין בו תועלת עבור חולים עם minimally classic CNV. הראו גם שרק מיעוט מכל החולים עם מחלה נאו-וסקולרית, 17.1%, סבלו מ- predominantly classic subfoveal CNV שהינה הצורה שמגיבה באופן הטוב ביותר לטיפול ב- PDT. בחינה של טיפול זה העלתה שה- cost effectiveness שלו הינו מינימלי. הבעיה העיקרית בטיפול PDT מבחינת ה- cost-effectiveness הינה המחיר הגבוה של התרופה, והמשך הירידה בראיה ברוב המקרים, למרות הטיפול.

מצטברות עדויות לכך שלסטרואידים יכולה להיות השפעה טבה בחולים עם CNV. לסטרואידים פעולה אנטי-דלקטית ובנוסף, כנראה, גם פעולה אנטי-אנגיוגנית ישירה. הזרקה לתוך הזגוגית של טריאמצינולון נבדקה במחקרים ראשוניים כטיפול ב- AMD אקסודטיבי עם תוצאות מעודדות.

המחקר הנוכחי בא לבדוק את השפעת טיפול משולב ב- PDT עם ורטפרופין עם הזרקה לזגוגית של טריאמצינולון ב- CNV משני ל- AMD. הרעיון הינו לצרף להשפעה המיידית של ה- PDT את ההשפעה הארוכה יותר של סטרואיד בזגוגית. (2)

המחקר בוצע על ידי רופאים מניו-יורק, מה- Vitreous-Retina-Macula Consultants of New York ומ- The LuEsther T. Mertz Retinal Research Center, Manhattan Eye, Ear and Throat Hospital. המחקר היה במתכונת של סדרת חולים וללא השוואה. במחקר נכללו 26 עיניים של 26 חולים עם CNV משני ל- AMD, 13 עיניים עם CNV ללא התייחסות לסוג, לא טופלו ב- PDT בעבר והיוו את קבוצת המטופלים החדשים. 13 החולים האחרים טופלו ב- PDT בעבר וחדות ראייתם הדרדרה לאחר הטיפול. אלה כונו הקבוצה שטופלה בעבר ב- PDT.

הטיפול כלל PDT ומיד אחריו הזרקה של 4 מ”ג triamcinolone acetonide לתוך הזגוגית. הצורך בטיפול התבסס על הוכחה בצילום פלואורסצאין אנגיוגרפיה של דלף ובוצע מעקב באמצעות צילומי FA בטווחי זמן של 3 חדשים. המדדים העקריים שנבדקו היו חדות הראיה שנבדקה לפי הפרוטוקול של ETDRS – Early Treatment Diabetic Retinopathy Study וקצב הטיפולים החוזרים.

מבין 13 החולים בקבוצת המטופלים החדשים, השינוי הממוצע בחדות הראיה כעבור 3 חדשים, היה שיפור של 1.9 שורות ו- 30.8% נהנו משיפור של לפחות 3 שורות. שני חולים שהיוו 15.4% היו זקוקים לטיפול חוזר כעבור 3 חדשים. כעבור 6 חדשים, ב- 12 חולים מקבוצת המטופלים החדשים, השינוי הממוצע בחדות הראיה היה שיפור של 2.4 שורות ו- 33% נהנו משיפור של לפחות 3 שורות. חולה אחד היה זקוק לטיפול חוזר. הן כעבור 3 חודשים והן כעבור 6 חודשים השיפור בראיה היה משמעותי מבחינה סטטיסטית.

מבין 13 החולים שטופלו ב- PDT בעבר השינוי הממוצע בחדות הראיה כעבור 3 חדשים, בהשוואה לתחילת המחקר, היה של 0.31 שורות וחולה אחד המהווה 7.7% נהנה משיפור של לפחות 3 שורות. כעבור 6 חדשים, ב- 11 חולים מקבוצת החולים שטופלו בעבר, השינוי הממוצע בחדות הראיה היה של 0.1 שורות וחולה אחד המהווה 9.1% נהנה משיפור של לפחות 3 שורות. אף לא חולה אחד מהקבוצה שטופלה בעבר היה זקוק לטיפול חוזר כעבור 3 או 6 חדשים לאחר הטיפול המשולב. הן כעבור 3 חודשים והן כעבור 6 חודשים השינוי בראיה בהשוואה לתחילת המחקר, לא היה משמעותי מבחינה סטטיסטית.

אף חולה משתי הקבוצות כאחד לא סבל מירידה בחדות הראיה של 3 שורות או יותר לאחר הטיפול המשולב. 5 חולים שמהווים 19.2% (3 מהמטופלים החדשים ו-2 מקבוצת המטופלים בעבר) היו זקוקים לטיפול להורדת לחץ תוך עייני מוגבר שכלל טיפה אחת. אף חולה לא פיתח אנדופתלמיטיס.

המסקנה המתבקשת מהממצאים של מחקר ראשוני זה, על מספר קטן של החולים וללא קבוצת ביקורת כלשהי, שהשיפור בחדות הראיה וההוכחה ב- FA שאין דלף, מצדיקים מחקר מושלם יותר לבדיקת היעילות של טיפול משולב ב-PDT והזרקת טריאמצינולון לזגוגית.