דלקת לחמית בקטריאלית יכולה להיגרם על ידי פתוגנים רבים והיא מאופיינת בהפרשה מוקו-פורולנטית, אודם של הלחמית והיפרמיה. דלקת לחמית בקטריאלית חריפה מתפתחת לרוב באופן משני לדלקת וירלית. המחלה הינה self-limiting אך יש הצדקה לטפל בה כי מאד מדבקת וכן טיפול מקומי מחיש את הריפוי ומונע סיבוכים בעין. הגורמים השכיחים ביותר לדלקת לחמית בקטריאלית בילדים הם Haemophilus influenzae וכן Streptococcus pneumoniae אשר גורמים להדבקה. דלקת לחמית בקטריאלית מ- Staphylococcus aureus יכולה להתפתח בכל גיל והינה דלקת הלחמית הבקטריאלית השכיחה ביותר בעולם כולו.

הטיפול מתבסס לרוב על ממצאים קליניים אופייניים ללא ביצוע תרבית או לפני שמגיעות תוצאות התרבית. אי לכך הגיוני להעדיף לטיפול כזה אנטיביוטיקה רחבת טווח. הפלואורוקינולונים fluoroquinolones הטופיקליים מיצגים את הקבוצה החדשה ביותר של חומרים אנטי-בקטריאליים המצויים ויכולים לשמש לטיפול בזיהומי עיניים. השימוש בדור הקודם של התרופות הכולל את norfloxacin, ofloxacin ו- ciprofloxacin ובפלואורוקינולון מהדור החדש levofloxacin הפך לטיפול מקובל בדלקת לחמית בקטריאלית בארה”ב כיון שלתרופות אלה פעילות כנגד טווח רחב של פתוגנים העלולים לגרום לדלקת בעין.

הפלואורוקינולונים הינם בקטריצידלים באמצעות פעילות מעכבת כנגם שני אנזימים בקטריאליים חשובים. מאחר והתברר שהפעילות האנטי-מיקרוביאלית של ofloxacin הינה באיזומר L שלו, פיתחו את ה- levofloxacin שהינו enantiomer L טהור של אופלוקסצין, שהראה פעילות כנגד ספקטרום רחב של פתוגנים גרם חיוביים וגרם שליליים הן במתן בפה או באופן טופיקלי. ללבופלוקסצין פעילות נרחבת עוד יותר כנגד חידקים גרם חיוביים (במיוחד סטרפטוקוקוס) וכנגד פתוגנים לא רגילים. במחקר in vitro הודגמה פעילות יעילה יותר של לבופלוקסצין בהשוואה לאופלוקסצין וציפרופלוקסצין. בנוסף, הלבופלוקסצין מסיס יותר פי 10 מאשר אופלוקסצין ופי 400 יותר מאשר ציפרופלוקסצין במים ב- pH נאוטרלי. דבר אשר יכול להואיל בחדירות למי הלישכה בהשוואה לחומרים מהדור הראשון. שימוש ב- טיפות עיניים 0.5% levofloxacin אושר על ידי ה- FDA לטיפול בדלקת לחמית בקטריאלית.

במחקר שבוצע בשיתוף פעולה של מספר מרכזים בארה”ב השוו את היעילות והבטיחות של טיפות עיניים 0.5% levofloxacin עם טיפות 0.3% ofloxacin בטיפול בדלקת לחמית בקטריאלית. (1)

המחקר בוצע ב- Department of Ophthalmology, University of California Davis, Sacramento, California, Scripps Clinic and Research Foundation, La Jolla, California, Department of Ophthalmology, University of Texas Southwestern Medical Center, Dallas, Louisville Children’s Eye Specialists, Louisville, and Kentucky Eye Care, Louisville, Kentucky ונערך באופן פרוספרטיבי, אקראי, מבוקר ובאופן כפול סמיות. במחקר השתתפו 423 חולים עם דלקת לחמית בקטריאלית. החולים חולקו באופן אקראי לקבוצה שמנתה 211 חולים שטופלה ב- 0.5% levofloxacin ולקבוצה שמנתה 212 חולים שטופלו ב  0.3% ofloxacin. הטיפול ניתן במשך 5 ימים. בימים הראשון והשני ניתנו הטיפות כל שעתיים ובימים השלישי עד החמישי ניתנו הטיפות כל 4 שעות. מכל העיניים נלקחו תרביות ונאספו הסימנים והסימפטומים ביום הראשון (הבסיס להשוואה) ובימים 3 עד 5 (שלב ביניים) ובדיקות נוספות וסופיות נערכו בימים 6 עד 10. השלב האחרון הוגדר כיום הבדיקה האחרונה.

התוצאות המיקרוביולוגיות והקליניות התבססו על תוצאות התרביות והיעלמות הסימנים העיקריים. בנוסף בוצעה הערכה של היעלמות הסימנים והסימפטומים.

התוצאות הראו שיעור ריפוי קליני דומה בשתי קבוצות הטיפול. למרות זאת הבדיקות המיקרוביולוגיות הראו שיעור היעלמות גבוה יותר באופן משמעותי של הבקטריות בקבוצה שטופלה בלבופלוקסצין הן בבדיקה הסופית והן בבדיקה האחרונה. הטיפול בלבופלוקסצין היה יעיל יותר באופן משמעותי בהשפעתו על היעלמות הפוטופוביה. למרות שהריכוז של החומר הפעיל היה גבוה יותר בלבופלוקסצין, לשתי התרופות היה שיעור נמוך ודומה של תופעות לוואי לא רצויות.