גידולים סקוומוזיים squamous של הלחמית יכולים להיות מוגבלים לאפיתל הלחמית intraepithelial neoplasia או לחדור לסטרומה של הלחמית ולהפוך ל- squamous cell carcinoma. הקרצינומה מסוגלת לחדור מעבר ללחמית גם לסקלרה, לעין ולארובה. נאופלסיה neoplasia זו הינה השכיחה ביותר בלחמית בארצות הברית ונמצא קשר בינה לבין קרינה אולטרה סגולה UV-B וכן פפילומה וירוס 16 ו- 18. ברוב המקרים גידול זה מערב את הלחמית הבולברית והגובלת. לרוב גידולים אלה בעלי גבולות ברורים וניתנים להסרה כירורגית. מקובל להוסיף cryotherapy בסוף הניתוח כדי להרוס תאי גידול העלולים להימצא בעומק או בשולי הרקמה שהוסרה בניתוח. כאשר הגידול מפושט או מולטיפוקלי מקובל כיום לטפל בו בכמותרפיה טופיקלית לאחר הגדרת מיקום הנגעים באמצעות הסתכלות מדוקדקת במנורת סדק וצילומם לצורך מעקב.

השיטה המקובלת כיום לבדוק אם גידולים סקוומוזיים חודרים את דופן העין הינה באמצעות אפליקטור שראשו עטוף בצמר גפן כדי לבחון עד כמה ניתן להזיז את הגידול. זאת כיון שפחות סביר שגידול היכול לזוז בחופשיות יהיה חודרני לרקמות סמוכות. שיטת הערכה כזו הינה גסה ויש צורך לבחון היטב את השוליים האחוריים של הגידול הניתוח ובבדיקה היסטופתולוגית.

השימוש באולטרה-סאונד בתדירות גבוהה לבחינה של גידולי לחמית תוארה כבר בספרות ובמחקר חדש שבוצע ב- The New York Eye Cancer Center נבחנה היכולת של שיטת בדיקה זו בחולים עם גידולים סקוומוזיים של הלחמית בין אם תוך-אפיתליאליים או קרצינומה של תאי קשקש של הלחמית.(4)

נבדקו המאפיינים של conjunctival intraepithelial neoplasia ושל conjunctival squamous cell carcinoma בבדיקת high-frequency B-scan Ultrasonographic בתדירות של MHz 20 ו/או MHz 50 בסדרת מקרים והתוצאות השוו עם הממצאים הקליניים וההיסטופתולוגיים. הסדרה כללה 11 עיניים של חולים. כל הנגעים ערבו את הלחמית הבולברית. בחולה אחד הגידול ערב כר סינון פעיל, בחולה אחד היתה התפשטות תוך-עיינית, בחולה אחד היתה חדירה לסקלרה ובשלושה חולים היתה חדירה לארובה לפני תחילת הטיפול.

התברר שהחלקים השטחיים של הגידולים הלימבליים הקטנים נראו כהתעבויות כישוריות של הרחמית. בכל החולים, שטח פני הגידול הראה רפלקטיביות גבוהה יחסית לרפלקטיביות נמוכה בתוך סטרומת הגידול. הרפלקטיביות שהודגמה על ידי חלקי הגידול שחדרו לעין היתה משתנה אך הודגמו התעבות חסימה של זוית הלישכה הקדמית והתעבות של האובאה. חדירה לארובה הודגמה כגידול בעל רפלקטיביות נמוכה החודר לתוך רקמות הארובה בעלות הרפלקטיביות הגבוהה.

המסקנה היתה שבדיקות אולטרה-סאונד בתדירות גבוהה יכולות לשמש למטרת הערכה של מידת ההתפשטות של גידול תאי-קשקש של הלחמית. באמצעות MHz 50 ניתן לקבל רזולוציה טובה יותר אך באמצעות MHz 20 ניתן לבדוק איזורים רחבים ועמוקים יותר. השיטה מאפשרת להעריך את העובי הצורה והרפלקטיביות הפנימית של הגידול ובמיוחד אך מידת חדירתו לסקלרה, לעין ולארובה.