קוראים יקרים,

גליון זה ייוחד לנושא אחד- אימוני כח. אימוני כח הם מרכיב בלתי נפרד מחיי הספורטאי, כמעט בכל ענף, והינם מרכיב חשוב במרשם לפעילות גופנית לכל אדם, תוך מספר התאמות היחודיות לגיל ולמצב הבריאותי. המאמר הראשון מובא מתוך אתר אינטרנט רפואי הנקרא Medscape, והכולל גם מדור קצר של רפואת ספורט. המאמר עוסק בסטרואידים אנאבוליים, ומלווה בתגובתו של מר מולי אפשטיין, פיזיולוג מאמץ, ראש מדור שרותים מדעיים מהמרכז לרפואת ספורט ולמחקר במכון וינגייט. מאמר נוסף עוסק בשאלה האם יש צורך בהתעייפות לשם אימון כח יעיל, וכן נציג את עמדת האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים בנוגע לאימוני כח בילדים, בליווי תגובתו של ד”ר מוקי יניב, חבר בועדה אשר דנה לאחרונה במדיניות לגבי הנושא בישראל.

בנוסף למאמרים המובאים בגליון, נציין מספר נקודות נוספות לגבי אימוני הכח:

1. במחקר אפידמיולוגי גדול (Health Professionals’ Follow-Up Study ) נמצא כי בקרב גברים אשר התאמנו עם משקולות לפחות 30 דקות שבועיות נמצא סיכון מופחת בכ-23% למחלת לב איסכמית, זאת לאחר קיבוע למספר משתנים – כולל פעילות גופנית מסוגים אחרים [1]. לרוב מודגם תפקידה של הפעילות האירובית בהפחתת הסיכון לתחלואת לב, וכאן מודגם כי גם פעילות מסוג אחר אימוני כח בעלת חשיבות מבחינת בריאות הציבור.

2. במאמר אחר תואר כי בקרב חולי אי ספיקת לב אשר התאמנו בשילוב של אימוני סבולת + אימוני כח, נמצא שיפור גדול יותר בתפקודו של חדר שמאל לעומת אלו אשר התאמנו באימון סבולת בלבד [2].

3. בקרב קשישים באופן ספציפי, אימוני כח הם אחד מהמרכיבים במרשם לפעילות גופנית (הכולל בנוסף אימוני סבולת, גמישות ושיווי משקל) [3-5]. בנוסף, נמצא כי 6 חודשי אימון כח בלבד הגבירו את היכולת האירובית בקרב קשישים במעל 20%, כפי שנמדד על ידי VO2 max ועל ידי משך ביצוע מבחן מאמץ עד לכשלון [6]. סקירה מקיפה לגבי יתרונות אימון הכח בקשישים במקור מספר 7.

4. מאמר ב”ניו יורק טיימס”, אשר תורגם בעיתון “הארץ” (מוסף “גלריה”, 31.1.2003), פורסם בעקבות הוצאת ספר המעודד אימון משקולות קצר כתחליף לאימון מהסוג האירובי. פרסומים כגון אלו יכולים לגרום לעלייה במודעות הציבור לגבי היתרון הבריאותי של אימוני הכח, אם כי אין מידע מספק אם אכן הינם תחליף מלא לאימון האירובי.

מעדויות כגון אלו ועוד רבות עולה כי לאימוני הכח, פרט להיותם מרכיב חשוב בתכנית האימונים של רוב הספורטאים, תפקיד חשוב גם בקרב המרשם לפעילות גופנית לאוכלוסיה הכללית.

בברכת קריאה מהנה,

נעמה וגל.

העורכים:

ד”ר נעמה קונסטנטיני עורכת ראשית. בוגרת הפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים, מומחית ברפואת משפחה (האונ’ העברית, ירושלים) ורופאת ספורט (לנוקס-היל, ניו-יורק), מנהלת המרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע”ש ריבשטיין במכון וינגייט ויו”ר הועדה הרפואית של הועד האולימפי.

ד”ר גל דובנוב עורך משנה. בוגר הפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים, בעל תואר שני מטעם המחלקה למטבוליזם ולתזונת האדם באוניברסיטה העברית.

. 1. Tanasescu M, et al. Exercise type and intensity in relation to coronary heart disease inmen.JAMA 2002;288:1994-2000.

 2. Delagardelle C, et al. Strength/endurance training versus endurance training in congestive heart failure. Med Sci Sports Exerc 2002;34:186872.

2. ACSM Position Stand. Exercise and physical activity for older adults. Med Sci Sports Exerc 1998; 30: 992-1008.

3. Mazzeo RS, et al. Exercise prescription for the elderly: current recommendations. Sports Med 2001; 31: 809-18.

4. Nied RJ et al. Promoting and prescribing exercise for the elderly. Am Fam Physician 2002; 65:419-28.

5. Vincent KR, et al. Strength training in the elderly: effects on risk factors for age-related diseases. Arch Intern Med 2002; 162: 673-8.

6. Hurley BF, et al. Strength training in the elderly: effects on risk factors for age-related diseases. Sports Med 2000; 30: 249-68.