קיים קושי לקבוע את הגורם לדלקת של המקטע האחורי. הסימפטומים והסימנים הקליניים לרוב חופפים ולא ספציפיים והסיפור הקליני, תוצאות הבדיקה והמעבדה פעמים רבות אינם מספקים. במקרים כאלה ניתן לבצע ויטרקטומיה דיאגנוסטית במטרה לקבוע את גורם המחלה. האינדיקציות לויטרקטומיה אבחנתית כוללות אובאיטיס עם מהלך קליני לא טיפוסי, אשר לא מגיב או לא מגיב מספיק לטיפול, חשד לאנדופתלמיטיס זיהומית (וירלית, בקטריאלית, פטרייתית או פרזיטית), חשד לגוף זר תוך עייני או חשד לממאירות. הויטרקומיה האבחנתית יכולה להתבצע כפרוצדורה יחידה או כחלק מפרוצדורה טיפולית.

רק מעט מחקרים קבעו את התוצאות של ויטרקטומיה אבחנתית במקרים עם דלקת של המקטע האחורי, ועוד פחות מידע קיים המתייחס לתועלת שבשימוש בטכניקות אבחנתיות מודרניות כמו polymerase chain reaction (PCR) בקביעת האבחנה במקרים בעייתיים.

במרכז העיניים של אוניברסיטת Duke אשר ב- Durham שבצפון קרולינה בוצע מחקר לא השוואתי של סדרת מקרים במטרה לקבוע את התועלת בביצוע ויטרקטומיה אבחנתית דרך הפרס-פלנה, במטרה לקבוע את האבחנה במקרים עם חשד לדלקת או ממאירות של במקטע האחורי כאשר הבדיקה הקלינית ובדיקות המעבדה לא הביאו לאבחנה ספציפית. (1)

במחקר נכללו 90 עיניים של 87 חולים אשר עברו ויטרקטומיה אבחנתית במהלך התקופה שבין 1989 ל- 1999. השאלה העיקרית שנשאלה במחקר הייתה האם הויטרקטומיה הביאה לאבחנה ספציפית.

הויטרקטומיה בוצעה כפרוצדורה אבחנתית בלבד ב- 6 עיניים (7%) וביתר 84 העיניים כחלק מהפרוצדורה הטיפולית. טכניקות הבדיקה השכיחות שבוצעו היו ציטפתולוגיה ב- 83%, תרבית מיקרוביולוגית ורגישות ב- 43%, PCR ב- 36% ורמות אנטיבודי תוך עיניות ל- T. canis ב- 14%.

מתוך בדיקות אלה שיעור התוצאות החיוביות היה הגבוה ביותר לבדיקות ה- PCR ורמות תוך עייניות של אנטיבודי (39% ו- 46% בהתאמה). באופן כללי נמצא גורם ספציפי ב- 35 עיניים שהוו 39% מהעיניים. מתוך 65 המקרים החשודים לזיהום התוצאה הביאה לאבחנה ב- 42% מהמקרים. מתוך 71 העיניים בהם נחשדה ממאירות אובחנה לימפומה ב- 10%.

המסקנה של מחקר זה הייתה שויטרקטומיה אבחנתית אכן מצליחה להביא לאבחנה ספציפית ומכוונת את הטיפול באחוז משמעותי של החולים.