עיוורון כתוצאה מגלאוקומה יכול להתפתח למרות איבחון של המחלה וטיפול בה. גורמי הסיכון המשמעותיים הם נזק בדיסקה או בשדה הראיה בעת האבחנה. הראו שבמהלך 20 שנים 27% מהחולים עם נזק גלאוקומטוטי בעת האבחנה יאבדו את הראיה המרכזית בלפחות אחת מהעיניים ו-16% מהם בשתי העיניים. איבוד הראיה בעיניים ללא נזק בדיסקה או בשדה הראיה היה בשיעור נמוך יותר אך עלה ככל שזמן המעקב מתארך.

גם יתר לחץ תוך-עייני הינו גורם סיכון להתקדמות הגלאוקומה והוא כיום נמצא במוקד מטרת הטיפול בגלאוקומה. הניסיון הקליני ומחקרים הכתיבו את הכלל שככל שהנזק מגלאוקומה חמור יותר, נדרשת הורדה רבה יותר של הלחץ התוך עייני כדי למנוע או להפחית הידרדרות.

למרות שניתוחים מאפשרים לכאורה הורדה משמעותית של הלחץ התוך עייני, במחקרים מסויימים עד שליש מהמנותחים הידרדרו לעיוורון למרות שהלחץ תואר כ-“נישלט” והיה בממוצע 15 מ”מ כספית.

רק במעט מחקרים בוצע מעקב אחר חולי גלאוקומה עד להתפתחות עיוורון מהמחלה. רבים, אם כי לא כולם, מצאו שהורדת הלחץ התוך עייני היתה מלווה בהפחתת התקדמות הנזק לשדה הראיה. ה- Advanced Glaucoma Intervention Study הראה שחולים עם לחץ תוך עייני ממוצע של 12 מ”מ כספית שמרו על שדה הראיה שלהם מפני צמצום. בחולים עם לחץ של 14 מ”מ כספית או גבוה יותר (שהיוו 75% מהחולים במחקר) הצטמצם שדה הראיה. מחקרים אחרים הראו שונות רבה יותר בלחץ התוך עייני בקרב אלה עם התקדמות הצמצום בשדה הראיה.

חוקרים מ- Mayo Clinic מרוצסטר, מינסוטה, וממחלקת העיניים של המרכז הרפואי של אוניברסיטת טקסס שבדלס, טקסס, השוו חולים שהתעוורו מגלאוקומה עם חולי גלאוקומה שלא התעוורו.(4)  המחקר היה רטרוספקטיבי וכלל את תושבי מחוז אולמסטד שבמינסוטה, אשר אובחנו כסובלים מגלאוקומה פתוחת זוית בין 1965 לבין 1980, ובוצע מעקב אחריהם עד 1998. ההשוואה היתה age-matched ו- visual-field-matched.

56 מתוך 290 התעוורו לפחות בעין אחת במהלך 34 שנים. רוב אלה שהתעוורו היו בעלי שדה ראיה פגוע בצורה בינונית או קשה בעת שהגלאוקומה אובחנה. אלה שהתעוורו היו בעלי לחץ תוך עייני ממוצע נמוך יותר (תחת טיפול) מאשר הלחץ התוך עייני של החולים אשר לא התעוורו. אולם השונות של הלחצים היתה גבוהה יותר בקרב אלה שהתעוורו. שינוי בטיפול התרופתי בעקבות התקדמות הנזק לשדה הראיה היה פחות יעיל בהורדת הלחץ התוך עייני בקרב החולים שהתעוורו לעומת החולים בקבוצה שלא התעוורה.

המסקנה הייתה שחולים בעלי פגיעה בשדה הראיה בעת האבחנה היו בעלי הסיכוי הרב ביותר להתעוורות מגלאוקומה. נמצאה שונות רבה ברגישות ללחץ התוך-עייני כאשר חולים מסויימים התעוורו מלחץ אשר לא גרם לכל הידרדרות במצב של חולים אחרים. מכאן נובע שבדיקות חוזרות של שדות הראיה וקביעה מחודשת על פיהם של לחץ המטרה, הינה הדרך הבסיסית לטפל בגלאוקומה.