מקובל לחשוב שהפגיעות הגורמות לאיבוד ראיה ב- AMD נובעות משינויי הזדקנות של רקמות כמו RPE ממברנת ברוק וכורואיד. המחקרים הקליניים שבדקו את היחס שבין ממצאים אופתלמוסקופיים לאיבוד ראיה התמקדו כמעט רק בשינויים בממברנת ברוק (דרוזן) מכיוון שאלה שינויים שניצפים בבירור. מעט מחקרים ניסו לקבוע את המשמעות הפרוגנוסטית של ההצטברות האיטית של פלואורסצאין בכורואיד הפנימי בעת צילומי אנגיוגרפיה של פלואורסצאין כאינדקס של תהליכי הזדקנות של הכורואיד.
היכולת למדוד ולצלם אוטופלואורסצנציה מאפשרת לבצע תיעוד קליני של שינויי הזדקנות של האפיתל הפיגמנטרי של הרשתית, לפחות בהתייחסות לאוטופלואורסצנציה שמקורה בליפופוסצין.
משערים שבדיקת האוטופלואורסצנציה עשויה להוות מדד חדש של הזדקנות הקוטב האחורי ולתת מידע חדש על התקדמות ה AMD
המטרה של המחקר הנוכחי שבוצע ב- Moorfields Eye Hospital, London, היתה לתאר את צורות האוטופלואורסצנציה של הפונדוס, והשינויים בהם במהלך הזמן בחולים עם AMD בעלי סיכון גבוה לאיבוד ראיה. מחקר זה אפשר לבדוק את הקשר בין שינויים באוטופלואורסצנציה לבין שינויים בדרוזן והתפתחות סיבוכים של AMD כמו CNV ואטרופיה גאוגרפית.
מהלך המחקר:
המחקר היה Randomized clinical trial וכלל אוכלוסיה של 29 חולים (35 עיניים) שהשתתפו במחקר Drusen Laser Study. במחקר זה נבדק באופן פרוספקטיבי, רנדומלי ומבוקר של השפעת טיפול פרופילקטי בלייזר בחולי AMD בעלי סיכון גבוהה של סיבוכים נאווסקולריים. ב- 16 עיניים בוצע טיפול פרופילקטי בלייזר וב- 19 עיניים לא בוצע טיפול.
המדדים העיקריים שנמדדו היו שינויים בפיזור הדרוזן והאוטופלואורסצנציה. המעקב היה במשך 24 חדשים בממוצע (טווח של 12 עד 36 חדשים).
תוצאות:
נעשתה אבחנה בין 4 צורות (patterns) של אוטופלואורסצנציה של הפונדוס: אוטופלואורסצנציה מוגברת באופן פוקלי (ב- 18 עיניים), אוטופלואורסצנציה רטיקולרית (ב- 3 עיניים), אוטופלואורסצנציה פוקלית ורטיקולרית (ב- 2 עיניים) ואוטופלואורסצנציה הומוגנית (ב- 12 עיניים).
בבדיקת המעקב האחרונה לא היה שינוי באוטופלואורסצנציה ב- 15 עיניים (78%) שלא טופלו בלייזר וב- 7 עיניים (43%) שטופלו. רק בעין אחת שלא טופלה איזורים פוקליים של אוטופלואורסצנציה מוגברת נעלמו ולא נראו בביקורת האחרונה. השינויים בין הקבוצה המטופלת לקבוצה הלא מטופלת היו משמעותיים מבחינה סטטיסטית.
רק דרוזן פובאליים רכים גדולים היו בהתאמה לשינויים פוקליים באוטופלואורסצנציה.
לא נמצאה כל התאמה ברורה בין דרוזן רכים קטנים שנמצאו במקומות אחרים לבין השינויים באוטופלואורסצנציה.
מסקנות:
חוסר ההתאמה בין פיזור הדרוזן והאוטופלואורסצנציה מצביע על כך שדרוזן ואוטופלואורסצנציה מייצגים מדדים נפרדים ובלתי תלויים של הזדקנות של הקוטב האחורי.
Fundus Autofluorescence in Patients With Age-related Macular Degeneration and High Risk of Visual Loss.
Moemi Lois, Sarah L. Owens, Rosa Coco, Jill Hopkins, Frederick W. Fitzke, Alan C. Bird
Am J Ophthalmol 2002;133:341-349
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!