במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Clinical Oncology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי טיפול קרינתי מסוג IMRT (או Intensity-Modulated Radiation Therapy) במינון עולה הוביל לשיעור נמוך יותר של כישלונות טיפול בגברים עם סרטן ערמונית ממוקם בסיכון בינוני, בהשוואה לטיפול קרינתי קונבנציונאלי, אם כי ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית. עם זאת, בקרב חולים שלא קיבלו טיפול ADT (או Androgen Deprivation Therapy), טיפול קרינתי בפרקציות קטנות הפחית במחצית את הסיכון לכישלון טיפול.
הממצאים הראשוניים ממחקר אקראי בשלב III הדגימו בקרה טובה יותר של גידולים שטופלו בקרינה היפו-פרקציונלית לעומת טיפול בקרינת IMRT קונבנציונאלית בחולים עם סרטן ערמונית ממוקם, לאחר חציון מעקב של 8.5 שנים. בניתוח הנתונים האחרון בחנו החוקרים את התוצאות לאחר חציון מעקב של 13.2 שנים במטרה לקבוע אם התועלת של קרינה היפו-פרקציונלית נשמרת לאורך זמן.
מדגם המחקר כלל 206 חולים עם סרטן ערמונית ממוקם, אשר חולקו באקראי לקבלת קרינה היפו-פרקציונלית (72 גריי בפרקציות של 2.4 גריי לאורך 6 שבועות, 104 חולים) או קרינה קונבנציונאלית (75.6 גריי בפרקציות של 1.8 גריי לאורך 7.4 שבועות, 102 חולים).
בסיכומו של דבר, 71% מהחולים אובחנו עם סרטן ערמונית בסיכון בינוני, 48% עם סרטן ערמונית עם קבוצה 2 לפי דירוג גליסון, ב-90% מהחולים תועדו רמות PSA של עד 10 ננוגרם/מ”ל ו-24% מהחולים קיבלו טיפול ADT.
התוצא העיקרי היה כישלון טיפול, אשר הוגדר ככישלון PSA או התחלת טיפול הצלה.
מהנתונים עולה כי למרות שמספר החולים עם כישלון טיפול היה קטן יותר תחת טיפול בקרינה היפו-פרקציונלית לעומת קרינה קונבנציונאלית (13 חולים לעומת 22 חולים, בהתאמה), אם כי ההבדל לא נותר עוד מובהק סטטיסטית (p=0.08). בכל החולים בזרוע טיפול היפו-פרקציונלי תועד כישלון PSA, בעוד שבקבוצת הטיפול הקונבנציונלי, ב-20 חולים תועד כישלון PSA וטיפול הצלה הותחל בשני מקרים.
מבין החולים שלא קיבלו טיפול ADT, שיעורי כישלון טיפול לאחר 10 שנים היו נמוכים יותר משמעותית עם קרינה היפופרקציונלית לעומת קרינה קונבנציונלית (13% לעומת 26%, p=0.04); הבדל זה לא תועד באלו שקיבלו טיפול ADT.
שיעורי ההישרדות הכוללים לאחר 15 שנים נטו לטובת קרינה היפו-פרקציונלית (87% לעומת 75%), אך לא הגיעו למובהקות סטטיסטית (P=0.08). שיעורי גרורות מרוחקות לא היה שונה משמעותית בין הקבוצות ומרבית האירועים תועדו מעבר לתשע שנים לאחר התחלת הטיפול.
רעילות מאוחרת בדרגה 2 ומעלה בדרכי המין והשתן לא הייתה שונה משמעותית עם טיפול היפופרקציונלי לעומת טיפול קונבנציונאלי (26% לעומת 23%, p=0.5), בדומה לרעילות במערכת העיכול (10% לעומת 4%, p=0.09).
החוקרים מסכמים וכותבים כי התוצאות ארוכות הטווח מעידים על ירידה בכישלון טיפול עם טיפול קרינתי היפו-פרקציונלי בחולים עם סרטן ערמונית בסיכון נמוך ובסיכון בינוני שלא קיבלו טיפול ADT, עם רעילות מאוחרת דומה במערכת העיכול ובדרכי המין והשתן.
J Clin Oncol, May 2025
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!