מחקר שנערך לאחרונה ופורסם ב-JAMA הראה כי טיפול בפרפור עליות (AF – Atrial Fibrillation), באמצעות צריבה (אבלציה) עשוי לסייע בהקלה על חרדה ו/או דיכאון בקרב מטופלים הסובלים מהפרעת הקצב ובמקביל מהמצבים הנפשיים הללו. “ממצא זה”, אומרים החוקרים, “עשוי להציע יתרון נוסף של הטיפול באבלציה, עליו ניתן לדון עם מטופלים אשר שוקלים אם לבצעו”. החוקרים מודים שהמחקר אינו יכול לשלול אפקט פלצבו, אך הממצאים הנוכחיים עולים בקנה אחד עם הדעה המקובלת כיום, לפיה מטופלים מרגישים שיפרו קליני בעיקר משום שהאבלציה מפסיקה את הפרעת הקצב שיוצרת תסמינים שונים.
תוצאות המחקר הראו כי הלחץ הנפשי בקרב המטופלים החל לרדת מייד לאחר ההליך והמשיך לרדת בעקביות במהלך ששת החודשים הבאים (P = 0.006) ו-12 החודשים הבאים (P = 0.005), דפוס שאינו אופייני לפלצבו. “אם התוצאות הפסיכולוגיות של אבלציה היו בעיקרן הודות לאפקט הפלצבו, ההשפעה המיידית לא הייתה נמשכת לאורך זמן, ובוודאי לא למשך שנה” ציינו החוקרים, “יתרה מכך, לקבוצת ההתערבות שטופלה באבלציה היו מדדים טובים יותר לאחר 12 חודשים מאשר לאחר 6 חודשים”.
המחקר הנוכחי נערך בשני מרכזים רפואיים באוסטרליה וכלל מטופלים שסבלו מ-AF. המטופלים שנכללו במחקר חולקו באופן אקראי לקבוצת התערבות שטופלה באבלציה ולקבוצת ביקורת שהמשיכה בטיפול התרופתי. שאלונים להערכת דיכאון וחרדה (HADS – Hospital Anxiety and Depression Scale) נאספו בתחילת המחקר ובמהלכו. התוצאות הראו כי בעוד שבתחילת המחקר ציוני השאלונים היו דומים בין הקבוצות, לאחר 6 חודשים הציונים היו 8.2 ו-11.9 (P = 0.006) עבור קבוצת ההתערבות והביקורת, ולאחר 12 חודשים הם היו 7.6 ו-11.8 (P = .005) בהתאמה. כמו כן,
השכיחות של הפרעת דחק חריפה, המוגדרת כציון HADS > 15, הייתה נמוכה יותר בקבוצת ההתערבות לאחר 6 חודשים (14.2% לעומת 34%, P = 0.02) ולאחר 12 חודשים (10.2% לעומת 31.9%, P = 0.01).
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!