טיפול בסטטינים הפחית את הסיכון להתפתחות כולנגיטיס חדה בחולים עם דלקת ראשונית צלקתית של דרכי המרה (Primary Sclerosing Cholangitis, או PSC), כך עולה מנתונים שהוצגו במהלך כנס ה-DDW (Digestive Disease Week).
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי PSC הינה מחלה כולסטטית של דרכי המרה, כאשר הגורם והביולוגיה בבסיס המחלה עדיין אינם מובנים היטב. הסיבוכים של PSC כוללים התפתחות דלקת חדה של כיס המרה, סיכון מוגבר לממאירויות בדרכי העיכול והתפתחות שחמת כבד, כאשר שליש מהחולים עם PSC יפתחו בסופו של דבר דלקת חדה של כיס המרה וזיהום עם תחלואה משמעותית וסיכון לתמותה.
החוקרים השלימו מחקר רטרוספקטיבי, רב-מרכזי, שכלל 294 חולים עם PSC ואספו נתונים אודות המאפיינים הדמוגרפיים, טיפול תרופתי, חומרת PSC ונוכחות מחלת מעי דלקתית, כמו גם גורמי סיכון לכולנגיטיס. עוד נבחנה ההשפעה של תרופות המשפיעות על מטבוליזם חומצות מרה על התפתחות כולנגיטיס.
מהנתונים עולה כי 30% מהמשתתפים אובחנו עם לפחות אירוע אחד של כולנגיטיס חדה. השימוש בסופחי חומצות מרה לווה בסיכון מוגבר לכולנגיטיס חדה (יחס סיכויים של 4.91, רווח בר-סמך 95% של 2.05-12.37), בעוד שטיפול בסטטינים לווה בסיכון מופחת (יחס סיכויים של 0.22, רווח בר-סמך 95% של 0.07-0.62). עוד עולה מהנתונים קורלציה בין טיפול בסטטינים ובין מרווח זמן ארוך יותר עד הופעת כולנגיטיס לאחר 36 חודשים, בהשוואה לחולים שלא טופלו בסטטינים (שיעורי היארעות של 8.6% לעומת 51.6%).
החוקרים מסכמים וכותבים כי טיפול בסטטינים מלווה בסיכון מופחת משמעותית לכולנגיטיס וזמן ארוך יותר עד התפתחות הדלקת בדרכי מרה. סופחי חומצות מרה, שגם הן תרופות המפחיתות רמות שומנים בדם, מלוות בסיכון מוגבר משמעותית לכולנגיטיס וזאת ככל הנראה באופן שאינו תלוי בוויטמין D. ממצאים אלו מציעים כי לסטטינים השפעה מגנה אפשרית מפני סיבוך זה.
מתוך כנס ה-DDW
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!