התכניות של ד”ר אוז ו”הרופאים” בארה”ב זוכות לפופולאריות רבה. רופאים רבים בארה”ב מכירים את “תופעת ד”ר אוז” לפיה מגיעים מטופלים השואלים על משהו ששמעו בתכנית, לרוב המלצות תזונתיות ורפואיות.

ד”ר רנית מישורי מאונ’ ג’ורג’טאון מפרסמת כעת במדסקייפ סוג של תחקיר שבוחן עד כמה ההמלצות הניתנות בתכניות של ד”ר אוז ו”הרופאים” מבוססות על מחקרים מדעים , מהי רמת אמינותם, ובאיזה מידה גם מוצג מידע בטיחותי או על עלות הטיפולים המומלצים.

המסקנות מדאיגות…

רק במיעוט מהמקרים ההמלצות שניתנו בתכנית היו מבוססות על מידע מבוסס עובדות , ובמרבית המקרים לא ניתן היה למצוא בספרות עדויות או מחקרים התומכים בהמלצות שניתנו בתכנית. מעבר לכך, העלויות והנזקים הפוטנציאליים של הטיפולים המומלצים לא צוינו במרבית המקרים.

התחקיר העלה גם מתאם גבוה בין המוצרים והטיפולים שנדונו בתכנית לחברות שהציגו פירסומות במהלך התכנית.

בסה”כ נדגמו במהלך התחקיר כ-300 המלצות בריאותיות (כ-6.9 בממוצע ליום בתכנית ד”ר אוז ו-9.5 בתכנית “הרופאים”).

ניתוח הממצאים העלה שרק ב-8.6% מההמלצות בתכנית ד”ר אוז ו-13% בתכנית “הרופאים” נמסר מידע על נזקים פוטנציאלים וסיכונים בטיפול המומלץ.  עלות הטיפול הוזכרה ב-23% מההמלצות בד”ר אוז, ו-3% ב”הרופאים”. רק 22.7% מההמלצות בד”ר אוז היו תואמות להנחיות מבוססות עדויות/המלצות איגודים/רשויות או כל המלצה מבוססת עדות אחרת. ב”הרופאים” השיעור היה 20%.

מחברי התחקיר מציינים שאינם מופתעים. הממצאים אישרו את ההשערה שההמלצות בתכניות אלה אינן מבוססות דיין. בשתי התכניות 70%-90% מהספרות התומכת נמצאה כבעלת איכות עובדתית נמוכה בהתייחס לסטנדרט המקובל של עדויות מבוססות הוכחות. המחקרים שתאמו את ההמלצות בתכניות היו לרוב קטנים עם קבוצות אוכלוסייה קטנות מאוד. מחקרים אחרים היו מבוססי מודל חיה או מעבדתיים. להערכת עורכי התחקיר, ההמלצות עלולות להטעות ואף להזיק, בעיקר כאשר מדובר במטופלים עם תחלואה רצינית.

הם מציינים כי היה קשה ומאתגר לנסות ולבחון את הספרות התומכת בהמלצות, על אף שהחוקרים הם רופאים מנוסים שאף השתמשו בשירותי איש מידע, מה שאומר שעבור הקהל הרחב שמבקש לבחון את הביסוס של המלצות אלה מדובר כמעט במשימה בלתי אפשרית.

הכותבים מסכמים כי מדובר בתכניות פופולאריות מאוד שוודאי ימשיכו להיות כאלה גם בעתיד…הם ממליצים לעורכי התכניות להתבסס על עדויות שיאפשרו חינוך איכותי ומועיל לקידום בריאות. לכל הפחות, הם סבורים שעל עורכי ומציגי התכניות הללו להציג את המגבלות של המידע אותו הם מעבירים, להציג שקיפות באשר לניגודי אינטרסים, ולציין סיכונים ונזקים אפשריים.

לדעת הכותבים מילת המפתח היא שקיפות. הצופים, קהל רחב ומומחי בריאות צריכים להיות מסוגלים למצוא את המידע והמקורות עליו הוא מבוסס של ההמלצות הטיפוליות המוצגות בתכנית. זה ניתן להתבצע בקלות באמצעות הבאת ציטוטים ומקורות/לינקים באתר התכנית.

בינתיים, ממליצים המחברים, להמשיך ולעודד את המטופלים, אלה הצופים בתכניות אלה, לאמץ סקפטיות ולהבין שתכנית בידור בטלויזיה אינו בהכרח מקור איכותי לייעוץ רפואי…

לדיווח במדסקייפ

הערת המערכת: גם בארץ יש לא מעט תכניות טלוויזיה ורדיו מאוד פופולאריות שבהן מוצגות המלצות בריאותיות כאלה ואחרות. אין ספק שכמעט כל איש צוות רפואי נשאל ע”י מטופלים באשר להמלצה בריאותית/רפואית כזו או אחרת שהמטופל שמע באחת מתכניות אלה. יש לקוות כמובן שיש בסיס עובדתי/מדעי טוב יותר להמלצות הניתנות בתכניות בארץ, אבל נראה שההמלצה להציג מקורות מחד ולגלות ספקנות מאידך עשוייה להתאים גם במקומותינו…