אונקולוגיה

יעילות Thalidomide במניעת התפתחות בחילות והקאות עקב טיפול כימותרפי (Journal of Clinical Oncology)

במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Clinical Oncology מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי שילוב Thalidomide עם Palonosetron ו-Dexamethasone הביא לשיפור משמעותי בהתפתחות מאוחרת של בחילות והקאות משנית לטיפול כימותרפי בעל פוטנציאל בחילה גבוה בקרב חולים שלא קיבלו טיפול כימותרפי קודם.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את הבטיחות והיעילות של Thalidomide במניעת הופעה מאוחרת של בחילות והקאות בחולים תחת טיפול כימותרפי בעל פוטנציאל בחילות גבוה.

החוקרים השלימו מחקר אקראי, כפל-סמיות, בשלב III, שכלל חולי סרטן שלא קיבלו טיפול כימותרפי קודם והיו מיועדים לטיפול כימותרפי בעל פוטנציאל בחילות גבוה (Cisplatin או Cyclophosphamide-Doxorubicin/Epirubicin). המשתתפים חולקו באקראי לקבוצת התערבות, שכללה Thalidomide במינון 100 מ”ג, פעמיים ביום, בימים 1-5, או פלסבו, שניתנו שניהם עם Palonosetron ו-Dexamethasone.

תוצא הסיום העיקרי כלל תגובה מלאה להקאות ללא הקאות או טיפול הצלה בשלב המאוחר (לאחר 25-120 שעות). בחילות והקאות בימים 1-5 נבחנו על-פי סולם Likert (0 ללא תסמינים; 3 תסמינים חמורים). איכות החיים נבחנה על-פי שאלון QLQ-C30 בימים 1- ו-6.

מבין 656 החולים שגויסו למחקר, החוקרים השלימו הערכה של 638 חולים; 317 בקבוצת ההתערבות ו-321 בקבוצת הביקורת. בהשוואה לפלסבו, תגובה מלאה מאוחרת וכוללת (0-120 שעות) להקאות הייתה גבוהה יותר משמעותית עם Thalidomide: 76.9% לעומת 61.7% ו-66.1% לעומת 53.3%, בהתאמה. שיעורי העדר בחילות היו גם כן גבוהים יותר בקבוצת Thalidomide (מאוחר: 47.3% לעומת 33.3%; כולל: 41% לעומת 29.6%) והמדד הממוצע של חוסר תאבון היה נמוך יותר בכללותו (0.44 לעומת 0.64).

אירועים חריגים היו בדרגה קלה עד בינונית. בקבוצת Thalidomide תועד טשטוש מוגבר, סחרחורות, עצירות ויובש בפה, אך מדדי איכות טובים יותר לאחר טיפול כימותרפי.

Journal of Clinical Oncology

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה