בעקבות הממצאים מהמחקר בנושא דיכוי שחלתי בנשים לפני-מנופאוזה עם סרטן שד, שזכו לשבחים ותמכו בשינוי גישת הטיפול בחלק מהנשים הצעירות, כעת בוצעו עדכונים בהנחיות מטעם ASCO (American Society of Clinical Oncology), שפורסמו במהלך חודש פברואר בכתב העת Journal of Clinical Oncology.
מטרת העדכון הייתה לספק הנחיות בנושא טיפול אדג’וונטי אנדוקריני על-בסיס הנתונים העדכניים באשר לתועלת והסיכונים של דיכוי שחלתי, בנוסף לטיפול אדג’וונטי סטנדרטי בנשים לפני-מנופאוזה עם סרטן שד חיובי לקולטנים לאסטרוגן.
שני מחקרים בחנו את תוספת דיכוי חיסוני לטמוקסיפן ולא הדגימו תועלת קלינית לדיכוי שחלתי. למרות זאת, הוספת דיכוי שחלתי לטיפול האדג’וונטי הסטנדרטי בטמוקסיפן או במעכבי ארומטאז הובילה לשיפור ההישרדות ללא-מחלה ושיפור שיעורי הישרדות ללא סרטן שד וגרורות מרוחקות, בהשוואה לטיפול בטמוקסיפן בלבד, בתת-קבוצה של נשים שהיו בסיכון גבוה דיו להישנות, עד שנדרש טיפול כימותרפי אדג’וונטי. בהשוואה לטמוקסיפן בלבד, דיכוי שחלתי לווה בעליה משמעותית בתסמיני מנופאוזה, הפרעות בתפקוד מיני וירידה באיכות חיים.
פאנל המומחים ממליץ כי בנשים בסיכון גבוה יותר יינתן טיפול דיכוי חיסוני בנוסף לטיפול אדג’וונטי אנדוקריני, אך טיפול זה לא נדרש בנשים בסיכון נמוך. בנשים עם סרטן שד בשלב II או III, להן בד”כ היו ממליצים על טיפול כימותרפי אדג’וונטי, מומלץ דיכוי שחלתי עם טיפול אנדוקריני. הפאנל ממליץ כי בחלק מהנשים עם סרטן שד בשלב I או בשלב II בסיכון מוגבר להישנות, בהן ניתן לשקול טיפול כימותרפי, יש להציע גם דיכוי שחלתי עם טיפול אנדוקריני. בנשים עם סרטן שד בשלב I שאינן נדרשות לטיפול כימותרפי אין מקום לדיכוי שחלתי, וכך גם בנשים על ממאירויות ללא מעורבות קשריות לימפה, בגודלעד 1 ס”מ.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!