טיפול תומך ב-denosumab (פרוליה, GSK) במטופלות פוסטמנופאוזליות עם סרטן שד המקבלות מעכבי ארומאטאז’ מפחית הסיכון לשברים ללא עליה ברעילות, כך עולה ממחקר חדש המתפרסם ב-LANCET .

ברקע מציינים החוקרים כי טיפול אנדוקריני תומך בסרטן שד קשור לפגיעה בבריאות העצם הגורמת לאוסטיאופניה, אוסטיאופורוזיס ושברים. הם מוסיפים כי טיפולים נוגדי ספיגה כמו ביספוספונטים מונעים ופועלים כנגד תופעות לוואי עלה. במחקר הנוכחי, החוקרים ביקשו לחקור את האפקט של דנוסומאב, נוגדן anti-RANK ligand , בנשים פוסטמנופאוזליות, שקיבלו טיפול במעכב ארומטאז’ בסרטן שד בשלב מוקדם חיובי לרצפטור.

המחקר היה פרוספקטיבי, כפול סמיות, מבוקר פלציבו , שלב 3 , בנשים פוסטמנופאוזליות עם סרטן שד חיובי לרצפטור שקיבלו טיפול במעכב ארומאטאז’ שחולקו באופן אקראי ביחס 1:1 לקבלת דנוסומאב 60 מ”ג או פלציבו שניתנו במתן תת עורי מידי 6 חודשים ב-58 מרכזים רפואיים באוסטריה ושוודיה. המטופלות הוקצו לקבוצות באמצעות מערכת תגובה אינטראקטיבית קולית.  תהליך החלוקה האקראית עשה שימוש בתכנון קבוצות רנדומלי שכללו 2 ו-4 מטופלים שחולקו על פי סוג בית החולים על פי מכשיר ה-DXA , שימוש קודם במעכב הארומטאז’ , ורמת הבסיס של צפיפות העצם.

המטופלים, הרופאים המטפלים, החוקרים ומנהלי המידע וכל הצוות המעורב במחקר היו עוורים לסוג הטיפול בכל קבוצה. יעד המחקר המרכזי היה הזמן מהחלוקה הרנדומלית ועד השבר הקליני הראשון, שחושב על בסיס כוונה לטפל. בנוסף, כניתוח רגישות, החוקרים ניתחו גם את יעד המחקר המרכזי על האוכלוסיה שטופלה בפועל לפי הפרוטוקול. הטיפול ניתן עד שנצפו כמות שהוגדרה מראש של 247 שברים קליניים ראשונים. החוקרים מציינים שזהו מחקר שנמשך (המטופלים נמצאים עדיין במעקב) והוא רשום במאגר המחקרים הקליניים האירופאי.  

החוקרים מדווחים כי בין 18/12/06 ל-22/7/13 נכללו 3,425 מטופלים מתאימים למחקר, מהם 3,420 עברו הקצאה אקראית (1,711 לדונוסומאב 60 מ”ג, ו-1709 לפלציבו במתן תת עורי מידי 6 חודשים.

נמצא כי בהשוואה לקבוצת הפלציבו, משך הזמן הממוצע עד דיווח על שבר ראשון בקבוצת המטופלים בדונוסומאב היה ארוך יותר באופן מובהק סטטיסטי, עם סיכון יחסי לשבר של 0.5 (בטווח 0.39-0.55) . המספר הכולל של שברים בקבוצת הדונוסומאב היה קטן יותר (92 לעומת 176) , והיחס היה דומה בכל תתי הקבוצות שנבחנו, לרבות במטופלים בהם צפיפות עצם של מדד T של 1- ומעלה בתחילת המחקר. מבין 1,872 המטופלים עם רמת BMD זו, הסיכון היחסי היה 0.44 (בטווח 0.31-0.64, p<0.0001 ) .  כך גם לגבי נשים עם רמת BMD בתחילת המחקר קטנה מערך T של 1- (1,584 נשים, סיכון יחסי 0.57, בטווח 0.4-0.82, p=0.002) .

ההיארעות של תופעות לוואי במסגרת אנליזת הבטיחות (בכל הנשים שקיבלו לפחות מנה אחת של הטיפול) לא הייתה שונה בין קבוצת הדונוסומאב ו(80%) וקבוצת הפלציבו (79%) , וכך גם לגבי תופעות לוואי רציניות (30% בשתי הקבוצות).

תופעות הלוואי השכיחות ביותר היו כאבי פרקים ותופעות לוואי אחרות הקשורות למעכבי הארומאטאז’. לא נמצאה עדות לרעילות נוספת הקשורה לדונוסומאב.  כמו כן, למרות ביצוע מעקב פרו-אקטיבי אחר תופעות אוסטיאונקרוסיס של הלסת ע”י פאנל מומחים בינ”ל, לא היה אף לא דיווח אחד על תופעת לוואי זו. במהלך המחקר 93 נשים (3%) נשים נפטרו, כשמקרה מוות אחד בקבוצת הדונוסומאב יוחס לתרופת המחקר.

החוקרים מסכמים כי טיפול תומך באמצעות דנוסומאב 60 מ”ג הניתן פעמיים בשנה מפחית באופן מובהק וניכר את הסיכון לשברים בנשים פוסטמנופאוזליות עם סרטן שד המקבלות מערבי ארומאטאז’ , ללא עליה ברעילות. הם מוסיפים שמכיוון שתופעת הלוואי המרכזית של הטיפול בסרטן שד באמצעות מעכבי ארומאטאז’ ניתנת להפחתה ניכרת באמצעות טיפול תומך בדנוסומאב, יש לשקול מתן טיפול זה במסגרת הטיפול הפרקטי במטופלות המתאימות.

.

LANCET, Published Online:31 May 2015