אונקולוגיה

השמנת יתר קשורה לעלייה בסיכון לדימומים תחת טיפול בוורפרין (Arteriosclerosis, Thrombosis and Vascular Biology/ Peripheral Vascular Disease )

במחקר שהוצג בכנס השנתי של Arteriosclerosis, Thrombosis and Vascular Biology/ Peripheral Vascular Disease נמצא כי בקרב מטופלים המקבלים וורפרין , הסיכון לדימום מג’ורי היה גבוה יותר ב-84% באלה שסבלו מהשמנת יתר בהשוואה לבעלי משקל תקין. מעבר לכך נמצא קשר בין דרגת השמנת היתר לסיכון לדימום מג’ורי.  החוקרים מעריכים שהקשר נובע מכך שמטופלים עם השמנת יתר נדרשים מינונים גבוהים יותר ומשך זמן ארוך יותר בכדי להימצא בטווח התראפויטי של הטיפול.

לדעת החוקרים ה-BMI עשוי להוות גורם חיזוי לאירועי דמם במטופלים בוורפרין.

במחקר זה סקרו החוקרים 863 מטופלים בוורפרין שהיו במעקב ממרץ 2014 עד אפריל 2014, והיו בגיל ממוצר 71, 46.5% מהם היו נשים.

כ-60% מהמטופלים היו בעלי BMI תקין (18.5-24) או עם עם משקל יתר (25-30) . כ-21% היו עם BMI של 30-35 , ו-9% עם ערך  BMI  של 35-40 , ועוד 11.3% מעל 40.

מרבית המטופלים (60.6%)  הין עם ערכי CHADS-VAScscore  מעל 4, וכשליש עם CHADS-VAScscore של 4-3, כשהשאר היו עם ערכים נמוכים יותר. כרבע מהמשתתפים סבלו גם מאי ספיקת לב וכ-30% מסוכרת, וכ-75% יתר לחץ דם.

הטיפול בוורפין היה על רקע פרפור פרוזדורים לא מסתמי (18%) , מסתם מכני (11%) , פקקת ורידים עמוקה (27%) ותסחיף ריאתי (14%) .

במהלך שנת המעקב, 8.2% מהמטופלים חוו אירוע דמם. מאלה, 4.4% חוו אירוע דמם מג’ורי שדרש אישפוז: דימום במערכתה העיכול מכל מקור עם או ללא צורך בעירוי ודימום תוך מוחי שחייב הפסקת הטיפול בוורפין. שאר מקרי הדימום (3.8%) שהיו לא מג’וריים כללו דימטם מהאף, דם בשתן, או דימום וגינאלי ודימומים בעור.

הקשר הלא מתואם בין רמת השמנת היתר לדימום מוצג בטבלה הבאה המציגה סיכון יחסי לדימום (עם רווח בר סמך ב-95%) בדרגות השמנה שונות בהשוואה למשקל תקין (מתחת ל-BMI של 30)























דרגת השמנת יתר BMI סיכון יחסי (טווח) P
I 3034.99 1.30 (0.752.5) 0.39
II 3539.99 1.85 (0.74.6) 0.19
III >40 1.93 (0.94.2) 0.09

לאחר התאמות לגורמי סיכון נוספים (גיל מעל 65, מוצא היספני, מין, עישון, צריכת אלכוהול, אי ספיקת לב וטיפול נוגד טסיות , ורמות אלבומין, נמצא שמצב של השמנת יתר עם BMI מעל 30 היה קשור באופן מובהק לסיכון מוגבר לדימום מג’ורי , עם סיכון יחסי של 1.84, בטווח 1.33-2.55.

לדעת החוקרים, על בסיס המימצאים הללו,  דרגת השמנת היתר צריכה להיכנס למכלול השיקולים של בחירה בטיפול נוגד קרישה .

לדיווח במדסקייפ


0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה