מתוצאות שני מחקרים חדשים עולה כי השתלת אוטולוגית מוקדמת של תאי גזע, בהשוואה להשתלת תאי גזע בעת הישנות המחלה, וכן טיפול רציף במחלה, הביאו לשיפור שיעורי ההישרדות הכוללים בחולים מתחת לגיל 65 שנים, עם אבחנה חדשה של מיאלומה נפוצה.

באופן היסטורי, השתלה אוטולוגית של תאי גזע בחולים עם אבחנה חדשה של מיאלומה נפוצה הביאה לשיפור שיעורי ההישרדות בהשוואה לכימותרפיה. עם פיתוח טיפולים חדשים למיאלומה, החשיבות והתזמון של השתלה אוטולוגית הפכו פחות ברורים ובמטרה לבחון את הנושא, חוקרים בשני מחקרים אקראיים, רב-מרכזיים, בחנו את שיעורי ההישרדות ללא-התקדמות ושיעורי ההישרדות הכוללים בחולים עם אבחנה חדשה של מיאלומה נפוצה, שטופלו בשתי גישות שונות.

במחקר אחד, החולים קיבלו טיפול אינדוקציה על-בסיס Lenalidomide עם טיפול מיצוק בדמות השתלה אוטולוגית של תאי גזע, או טיפול אינדוקציה עם כימותרפיה ו-Lenalidomide כטיפול מיצוק ולאחר מכן טיפול אחזקה ב- Lenalidomideאו ללא טיפול אחזקה. במחקר השני, החולים חולקו באקראי לטיפול בגישת Lenalidomide והשתלה אוטולוגית או לטיפול אינדוקציה עם כימותרפיה, Lenalidomide כטיפול מיצוק וטיפול אחזקה עם Lenalidomide ו-Dexamethasone או Lenalidomide בלבד.

בשני המחקרים, חולים שחולקו לטיפול בשילוב כימותרפיה עם Lenalidomide היו מועמדים להשתלה אוטולוגית של תאי גזע עם הישנות. חולים בהם בוצעה השתלה אוטולוגית מלכתחילה טופלו בעת ההישנות בהתאם לשיקול הדעת של הרופא.

החוקרים מדווחים על נתונים אודות 529 חולים שהתאימו לטיפול מיצוק, כאשר כמחציתם אובחנו עם מחלה בשלב I בעת האבחנה וב-20% הפרופיל הציטוגנטי הצביע על סיכון גבוה.

התוצאים העיקריים כללו את שיעורי ההישרדות ללא-התקדמות ראשנה ושניה ושיעורי ההישרדות הכלליים. חציון משך המעקב אחר השורדים עמד על כארבע שנים.

עם השתלה אוטולוגית מוקדמת חציון שיעורי ההישרדות ללא התקדמות ראשונה אחת עמדו על 51 חודשים, זאת בהשוואה ל-32 חודשים עם השתלה מאוחרת (ירידה של 49% בסיכוי להתקדמות). מניתוח הנתונים עלתה תועלת להשתלה מוקדמת, ללא תלות במחקר הקליני, שלב ISS, פרופיל ציטוגנטי או סוג טיפול אחזקה. היקף הירידה בסיכון נע בין 31-61%.

מהערכת שיעורי ההישרדות ללא-התקדמות שניה עלה כי 75% מהחולים לאחר השתלה מוקדמת ו-60% מהחולים לאחר השתלה מאוחרת שרדו, עם ירידה של 41% בסיכון. התועלת הייתה עקבית בכל תתי הקבוצות ונעה בין 22-62%.

שיעורי ההישרדות הכוללים לאחר ארבע שנים נטו לטובת השתלה אוטולוגית מוקדמת של תאי גזע (יחס סיכון של 0.62) וניתוח הנתונים הצביע שוב יתרון עקבי לטובת השתלה מוקדמת.

חציון משך ההישרדות ללא-התקדמות שניה (הזמן מהישנות ראשונה לשניה) היה מעט ארוך יותר עם השתלה מוקדמת (17 לעומת 12 חודשים), אך ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית.

מהנתונים אודות טיפול רציף עלה כי חציון שיעורי ההישרדות ללא-התקדמות ראשונה עמד על 36 חודשים, זאת בהשוואה לחציון של 16 חודשים בחולים שקיבלו טיפול למשך תקופה מוגדרת. התועלת תוארה גם עם שיעורי הישרדות ללא-התקדמות שניה (מהקצאה עד להישנות שניה, 55 לעומת 40 חודשים). לאחר חציון מעקב של 60 חודשים, חציון שיעורי ההישרדות הכולל עדיין לא נקבע, אך שיעורי ההישרדות לאחר ארבע שנים הצביעו על יתרון משמעותי לטיפול רציף.

בסקירה שכללה 1,218 חולים בגיל ממוצע של 68-69 שנים, ברבע מהחולם חולקו באקראי לטיפול רציף או לטיפול לתקופה מוגדרת תועדו שינויים ציטוגנטיים. ההבדל בשיעורי ההישרדות עד להתקדמות ראשונה הצביע על ירידה של 53% בסיכוי להתקדמות לטובת טיפול רציף (p<0.001). מניתוח לפי תתי-קבוצות עלה יתרון עקבי לטובת טיפול רציף, כולל משטר הטיפול, שלב ISS, פרופיל ציטוגנטי ומצב תפקודי. בכל תתי הקבוצות שנבחנו תואר יתרון לטיפול רציף, שנע בין 44-71%, עם מובהקות סטטיסטית בכל המקרים.

ניתוח שיעורי ההישרדות הצביע על יתרון משמעותי לטיפול רציף, כאשר שיעורי ההישרדות לאחר ארבע שנים עמדו על 69% עם טיפול רציף, בהשוואה ל-60% עם טיפול במשך קבוע. ההבדל הצביע על ירידה של 31% לטובת טיפול רציף (P=0.003). בדומה לתוצאות שיעורי הישרדות ללא-התקדמות ראשונה ושניה, מניתוח לפי תתי-קבוצות עלה יתרון הישרדותי עם טיפול רציף.

EHA 2014

לידיעה ב-MedPage Today