קרישי דם בעלי משמעות קלינית שכיחים במטופלים עם סרטן הראש וסרטן הצוואה לאחר הניתוח, וכרומופורפרופילקסיס שגרתית מוצדקת בחולים לאחר ניתוח שאושפזו ליותר מ-72 שעות, כך עולה ממחקר חדש שפורסם ב- JAMA Otolaryngology-Head and Neck Surgery..

במסגרת המחקר עקבו חוקים אחר 100 מטופלים בסיכון גבוה לסרטן למשל שלושים יום לאחר הניתוח ומצאו כי 13% פיתחו VTE– טרומבואמבוליזם ורידי , כולל שבעה עם DVT– had deep vein thrombosis ואחד עם אמבוליזם בריאה (PE).

14% בסך הכל מהמטופלים קיבלו טיפול נוגד קרישה לאחר הניתוח, וסיכוכי הדימום היו 30% , בהשוואה ל-5.6% במטופלים שכן קיבלו טיפול (P=0.01).

המחקר לא אבחן את הפערים בגורמי הסיכון במטופלים שפיתחו VTE או לא, כן נראתה מגמה שבמטופלים עם VTE נרשם ציון מצב ממוצע נמוך יותר ב-Karnofsky-Performance (72 מול 79 במטופלים ללא ), וציונים גבוליים יותר במדד הערכת הסיכון של קפריני (7.6 במטופלים עם VTE לעומת 6.9 באלה שלא פיתחו קרישים). גורמי הסיכון לא הגיעו למובהקות סטטיסטית בכל אופן.

השכיחות של VTE היתה גבוהה יותר מזו שעלתה במחקרים רטרוספקטיבים באוכלוסי אוטולרינגולוגית כללית, כשמחקר שנערך לאחרונה מצא שיעור VTE של רק 1.3%. השכיחות שעלתה כאן היא גבוהה יותר גם מזו של צוות המחקר UHSU הגיעה אליו בסקירה רטרוספקטיבית של VTE במטופלים נתיחים בסיכון גבוה לסרטן הראש והצוואה, שמצא VTE של 1.4% במטופלים. כ-6% מהמטופלים במחקר היו עם או בחשש ל- VTE .

חולי סרטן נחשבים לבעלי סיכון גבוה לסבול מקרישות להתפתחות של VTE לאחר ניתוח, וכמה מארגוני הרפואה, כמו הקולג’ האמריקאי לרופאי חזה או החברה האמריקאית לאונקולוגיה קלינית, המליצו על טיפול מניעתי ל- VTE במטופלים עם סרטן לפחות בחודש שלאחר הניתוח.  עם זאת, בגלל ששיעור VTE  נחשב נמוך באוכלוסיה אוטולרינגולוגית ומאחר שקיימים סיבוכים מטיפול נוגד קרישה העלולוים לסכן חיים, מנתחי ראש וצוואר מתעלמים מההנחיות לעתים קרובות. כך לדברי החוקרים.

המחקר החדש מציג למעשה בחינה פרוספקטיבית ראשונה של השכיחות של VTE במטופלים שעברו ניתוח בראש או בצוואר. במחקר הנוכחי השתתפו 100 מטופלים, כולם עברו ניתוח לטיפול בסרטן ראש או צוואר במרכז ניתוחי שלישוני אקדמי.

בין היום השני לשלישי לאחר הניתוח, נערכו בדיקות קליניות, וכן הערכות אולטרהסונוגרפיה דופלקס, שנערכו בכלל המטופלים. לאלו מהם שהציגו סימנים של DVT ו-PE ניתן טיפול נוגד קרישה, בעוד אלו עם VTE שטחית עברו US נוסף ביום הרביעי לאחר הניתוח. מבין 13 המטופלים שפיתחו VTE, תשעה לא הראו סימפטומים קלינים ברורים הקשורים לאירוע. אחד המטופלים סבל מהתנפחות של הרגל, ואחר סבל מקוצר נשימה, ומטופל נוסף סבל מהתנפחות של הזרוע וחוסר נוחות. מטופל נוסף סבל מהתנפחות בגפיים העליונות (ובסך הכל , שיעור של 4% של VTE סימפטומטית).

לדברי החוקרים, המספר הרב של המקרים עם VTE אה-סימפטומטית , כפי שנמצאו באמצעות US דופלקס שגרתי, מציע כי השיעור של VTE שהוערך לא נכונה, היה מוטה כלפי מטה, במחקרים קודמים.

גורמים כמו הגיל, ה-BMI, ציון במדד תחלואה מקבילה של צ’רלסון, די-דימר פרהאופרטיבי או הזמן עד שהתהלך המטופל לאחר הניתוח , לא היו בעלי יכולת תחזית להופעה של VTE, אך חמישה מבין 15 מטופלים, כשליש, עם ציון במדד קפריני הגבוה מ-8 פיתחו VTE , בהשוואה לרק 8 מתוך 85 (פחות מעשרה אחוזים) ממטופלים עם ציון של 8 או פחות.

לדברי החוקרים, מגבלות המחקר כוללות גורמים ערפלנים אפשריים הקשורים לשימוש בכרומופרופילקסיס לVTE בכמה מהמשתתפים , הם מציינים כי רב המטופלים שטופלו בכרומופרופילקסיס VTE הגיעו לטיפול נמרץ לאחר ניתוח וטופלו לפי פרוטוקול הטיפול הסטנדרטי של הטיפול הנמרץ.

החוקרים מציינים כי החליטו לכלול את כל המטופלים , גם את אלו שהיו בטיפול נמרץ, ולכן היו בסיכון גבוה יותר בשל מצבם לפתח VTE, בשל ניתוח עם כוונה לטפל למרות האפשרות שמדובר בגורם ערפלני. הם מוסיפים כי האוכלוסיה נבחרה כך שתכלול רק מטופלים בסיכון גבוה כך שלא ניתן לעשות אקסטרפולציה של התוצאות (להשליך את התוצאות) למטופלים עם סרטן ראש או צוואר מוגבל בשלבים מוקדמים.

על אף המגבלות שצוינו, החוקרים מסכמים כי VTE לאחר הניתוח מתקיים בשיעור גבוה מאשר דווח במחקרים קודמים במטופלים בסיכון גבוה עם סרטן הראש והצוואר. לדבריהם, ממצאיהם תומכות בכימופרופילקסיס VTE שגרתי במטופלים עם סרטן הראש והצוואר שאושפזו ליותר מ-72 שעות לאחר הניתוח. כמו כן, המידע מהמחקר מבסס שיעור VTE במטופלים עם סרטן הראש והצוואר ביסכון גבוה, שיכול לשמש כאמת מידה למחקרים פרוספקטיבים עתידים של VTE כימופרופילקסיס ושל ריבוד הסיכונים.

לכתבה במדפייג