שני מחקרים חדשים הפחיתו במעט את החשש מפני פגיעה בתפקוד הקוגניטיבי בעקבות טיפול בתרופות ממשפחת סטטינים. תוצאות שני המחקרים מטייוואן הוצגו במהלך כנס ה-ESC (European Society of Cardiology), ומשניהם עולה כי ייתכן וטיפול בסטטינים מלווה בשיעורים נמוכים יותר של דמנציה בקשישים.

במחקר הראשון שכלל כ-58,000 חולים מצאו החוקרים קשר מנה-תגובה הפוך בין טיפול בסטטינים ובין הופעה חדשה של דמנציה לא-וסקולארית.

לדברי החוקרים, דיווחים שפורסמו לאחרונה קשר בין טיפול בסטטינים וליקוי קוגניטיבי והובילו את מנהל התרופות והמזון האמריקאי להכללת שינויים קוגניטיביים על-רקע טיפול בסטטינים, בעיקר בקשישים, בחלק הנוגע לבטיחות הטיפול.

מחקרים קודמים לקחו בחשבון כי טיפול בסטטינים עשוי להשפיע לטובה על דמנציה. עם זאת, מחקרים בקנה מידה-גדול התמקדו בהשפעה של סטטינים עם הופעה חדשה של דמנציה לא-וסקולארית בקשישים. החוקרים כותבים כי למיטב ידיעתם, זהו המחקר הראשון בקנה מידה גדול שבחן את ההשפעה של סטטינים שונים על הופעה חדשה של דמנציה לא-וסקולארית בקשישים.

במסגרת המחקר זיהו החוקרים 57,669 משתתפים מעל גיל 65 שנים, ללא היסטוריה של דמנציה בשנת 1997ו-1998. מבין אלו, 15,200 נטלו סטטינים ואלו הותאמו לביקורות שלא נטלו סטטינים. מטופלים בסטטינים חולקו לשלישונים בהתאם למינון הטיפול.

החוקרים זיהו 5,516 מקרים חדשים של דמנציה (למעט דמנציה וסקולארית) במהלך 4.5 שנות מעקב. התוצאות הדגימו קשר הפוך בין טיפול בסטטינים ודמנציה, כאשר הסיכון לדמנציה פחת עם עליית מינון סטטינים. מגמה זו נותרה על כנה ללא הבדלי מין, גיל וקבוצת סיכון קרדיווסקולארי.

הסיכונים המתוקנים לדמנציה היו קשורים בקשר הפוך ומשמעותי עם מינון כולל או יומי גבוה יותר. בחולים שטופלו במינונים הגבוהים ביותר של סטטינים נרשמה ירידה של פי 3 בסיכון להתפתחות דמנציה. סטטינים בעלי פוטנטיות רבה, דוגמת Atorvastatin ו-Rosuvastatin הדגימו קשר הפוך ומשמעותי עם התפתחות דמנציה, באופן תלוי-מינון. מינונים גבוהים יותר של סטטינים בעלי פוטנטיות רבה יותר הביאו להשפעה המגנה המשמעותית ביותר כנגד דמנציה.

כל הסטטינים למעט Lovastatin לוו בסיכון מופחת להופעה חדשה של דמנציה, כאשר ניתנו במינונים יומיים גבוהים יותר. החוקרים מציעים כי התוצאות עם Lovastatin עשויות להיות שונות, מאחר שלתרופה זו השפעה קטנה יותר על ערכי הכולסטרול, בהשוואה לתרופות אחרות.

המחקר השני כלל 5,221 חולים עם פרפור פרוזדורים, גורם סיכון ידוע לדמנציה. מבין אלו 1,652 חולים טופלו בסטטינים.

במהלך שש שנות מעקב, 2.1% מהמטופלים בסטטינים פיתחו דמנציה, זאת בהשוואה ל-3.5% מאלו שלא טופלו בסטטינים, הבדל שהיה מובהק סטטיסטית. מניתוח סטטיסטי עלה יחס סיכויים של 0.565 לטיפול בסטטינים והסיכון להופעה חדשה של דמנציה. גורמים אחרים שנקשרו עם סיכון מופחת לדמנציה כללו מין זכר ומדד CHADS2 נמוך יותר. היסטוריה של אוטם לבבי, מחלת עורקים היקפית, מחלת עורקים כלילית, מחלת כליות כרונית ומחלת מסתמי לב, לא נקשרו עם הופעה חדשה של דמנציה.

לסיכום, הממצאים הצביעו על היארעות נמוכה יותר של דמנציה בחולים המטופלים בסטטינים, בהשוואה לאלו שאינם נוטלים את הטיפול התרופתי.

מתוך כנס ה-European Society of Cardiology

לידיעה במדסקייפ