במאמר שפורסם בכתב העת JAMA כותבים מומחים כי מומלצת בדיקת סקר אנדוסקופית של חולים עם גורמי סיכון מרובים לממאירות באלו עם וושט על-שם בארט. בחולים עם וושט על-שם בארט ללא דיספלזיה, מומלץ מעקב אנדוסקופי במרווחים של 3-5 שנים, והטיפול ב-GERD (Gastroesophageal Reflux Disease) דומה לטיפול בחולים ללא וושט על-שם בארט.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי וושט על-שם בארט, סיבוך של GERD, מעלה את הסיכון לאדנוקרצינומה של הוושט, גידול עם שיעורי היארעות במגמת עליה של למעלה מפי שבע במהלך העשורים האחרונים. קיימת מחלוקת בנוגע לבדיקות סקר אנדוסקופיות ומעקב אחר וושט על-שם בארט, הטיפול ב-GERD והחשיבות של טיפול הכחדה אנדוסקופי.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את העדויות הקיימות בנוגע לפתוגנזה, האבחנה והטיפול בוושט על-שם בארט; לדון בחשיבות דיספלזיה ומקומו של טיפול הכחדה אנדוסקופי במצבים אלו ולבחון את הקווים המנחים לטיפול.
החוקרים ערכו חיפוש במאגרי MEDLINE ו-Cochrane Library לשנים 1984 עד אפריל 2013 ואספו מאמרים נוספים מחיפושים נבחרים ומאמרי סקירה.
מהממצאים עולה כי גורמי סיכון לממאירות בחולים עם וושט על-שם בארט כוללים GERD כרוני, בקע סרעפתי, גיל מתקדם, מין זכר, גזע לבן, עישון סיגריות והשמנת-יתר עם פיזור שומן תוך-בטני. הסיכון השנתי לממאירות של הוושט הוא כ-0.25% בחולים ללא דיספלזיה ו-6% בחולים עם דיספלזיה בדרגה-גבוהה. מחקרים באיכות גבוהה לא מצאו הבדלים מובהקים בהיארעות ממאירות בחולים עם וושט על-שם בארט, עם GERD שטופל באמצעים תרופתיים או ניתוחיים. הכחדה אנדוסקופית עם אבלציה באמצעות גלי RF (Radiofrequecny) הפחיתה את ההתקדמות לממאירות בחולים עם דיספלזיה בדרגה-גבוהה.
טיפול הכחדה אנדוסקופי הינו טיפול הבחירה לדיספלזיה בדרגה-גבוהה ומהווה פשרות טיפול בדיספלזיה בדרגה נמוכה. טיפול הכחדה אנדוסקופי אינו מומלץ לאוכלוסיה הכללית של חולים עם וושט על-שם בארט ללא דיספלזיה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!