לפי מימצאים של מחקר חדשJAMA Internal Medicine- מה  עולה כיהסיכון לסרטן השד דוקטלי או לובולרי פולשני עלה בשיעור יותר מכפול בנשים לאחר מנאופוזה שנטלו חסמי תעלות סידן (calcium- channel blockers) במשך 10 שנים או יותר. הסיכון לא היה שונה בצורה ניכרת עם נטילה של תרופות שונות בקבוצה זו של האנטגוניסטים לרצפטור לתעלת הסידן, או לפי סטטוס הרצפטור לאסטרוגן. עם זאת, לא נצפתה עליה בסיכון לסרטן השד בנשים שנטלו משתנים, חסמי-בטא, מעכבי ACE או חסמי הרצפטור לאנגיוטנסין (ARBs) .

ברקע למחקר מציינים החוקרים כי תרופות נגד יתר לחץ דם הן הנרשמות ביותר מבין התרופות בארצות הברית, וכי ישנן עדויות לגבי הקשר בין תרופות שונות ליתר לחץ דם והסיכון לסרטן שד , אך כי המחקרים שהציעו עדויות אלו לא בחנו את ההשפעה של התרופות האלה על הסיכון לסרטן שד בטווח הארוך. החוקרים במחקר הנוכחי ביקשו לכן להעריך את הקשר בין נטילה של כמה מקבוצות התרופות נוגדות יתר לחץ דם לבין הסיכון לסרטן שד דוקטלי פולשני ולובולרי פולשני, בקרב נשים לאחר מנאופוזה. 

המחקר המבוקר היה מבוסס אוכלוסיה ונערך בשלושה מחוזות באזור העיר סיאטל. המשתתפות היו נשים בנות 55-74, ש-880 מהן סבלו מסרטן שד דוקטלי פולשני, ו-1027 מסרטן שד לובולרי פולשני. 856 נשים ללא סרטן שימשו כקבוצת ביקורת. החוקרים הגדירו “חשיפה” לתרופות לפי משך השימוש בתרופות נגד יתר לחץ דם וכן נטילה של התרופות שהתרחשה לאחרונה. יעד המחקר העיקרי שנבחן היה הסיכון לסרטן שד דוקטלי פולשני ולובולרי פולשני.

החוקרים מצאו כי שימוש עכשווי בחוסמי תעלת סידן במשך 10 שנים או יותר נקשר עם סיכון מוגבר לסרטן שד דוקטלי, עם יחס סיכויים (OR) של 2.4, ו-95% CI, 1.2-4.9, כש- P = .04  , ועם סיכון מוגבר לסרטן שד לובולרי ( OR  2.6, 95% CI, 1.3-5.3 ו- P  = .01 ).  הקשר הזה לא השתנה באופן ניכר לפי סוג של חסמי תעלות הסידן שניטלו ( כלומר, בהשוואה מול תרופות קצרות טווח או ארוכות טווח או בהשוואה בין dihydropyridines ל- non-dihydropyridines).

עם זאת, השימוש במשתנים, בחסמי-בטא, ובאנטגוניסטים לאנגיוטנסין II לא נקשר לעליה בסיכון.

החוקרים מסכמים כי אף שמספר מחקרים הציעו כי יש קשר חיובי בין חסמי תעלות סידן לבין הסיכון לסרטן שד, המחקר שערכו היה הראשון שזיהה כי שימוש ארוך טווח עכשווי בחסמי תעלות סידן במיוחד קשור לסיכון מוגבר לסרטן השד. הם מציינים כי יש צורך במחקרים נוספים כדי לאשר את הממצאים הללו, שהם חשובים מבחינת בריאות הציבור בהינתן שמדובר בתרופה הנרשמת ביותר בארצות הברית, וכדי להעריך את המנגנונים הביולוגיים האפשריים העומדים ברקע.

יש לציין כיתוצאות המחקר אמנם מאשרות את ההשערה כי שימוש ארוך טווח בחסמי תעלת הסידן מעלה את הסיכון לסרטן השד, אך ממצאים אלה טרם הובילו לשינוי הנחיות קליניות כלשהן.

לתקציר המחקר 

JAMA Intern Med. 2013