לא רבים יודעים זאת, אך רובם הגדול של  תפקידי הניהול במערכת הבריאות בישראל הם תפקידים “לכל החיים”, תפקידים שאינם קצובים בזמן.

מנהל מחלקה, מנהל יחידה, מנהל מכון, מנהל בית חולים ומנכ”ל של קופה בתפקידים אלה בעל התפקיד עשוי להישאר בתפקידו עד לפנסיה, או עד שיכשל כישלון כל כך כואב, שהמערכת סביבו לא תוכל לשתוק יותר ותדיחו. כמו כן, מנהל עלול לשגות ולריב עם הממונים עליו ואז הוא עלול לאבד את תפקידו, אך אם ישמור על הכללים, צפויה לו ישורת נוחה עד הפנסיה.

המצב הזה היה טוב לפני עשרים ושלושים שנה. כיום המצב המתואר רע, מסוכן ומשחית. בכל תפקיד ניהולי (ולא רק ניהולי) קיימת עקומת התנהלות מקובלת המורכבת משלושה חלקים: שלב הלימוד, שלב העשייה ושלב ההתרגלות, או אם נדייק יותר, שלב הדעיכה. משך הזמן הראוי והמקובל למיצוי שני השלבים הראשונים יכול לנוע בין שלוש לחמש שנים. שלב הדעיכה יכול להמשך לעד.

לצערנו חלק גדול מהמנהלים היום במערכת הבריאות נמצאים בשלב הדעיכה, ממשיכים ליהנות מההטבות הכרוכות בתפקיד הניהולי, חלקם מטפח את הפרקטיקה הפרטית במקביל, אולם תרומתם למערכת שולית.

כלליה של מערכת הבריאות בישראל, לצד הסתדרות עובדים חזקה, הינם בין הגורמים להתקבעותו של המצב החולני הזה, שבו בחלק גדול של התפקידים הניהולים הרפואיים והמנהליים בישראל, מכהנים רופאים רבים שמיצו את עצמם ומיצו את תרומתם למערכת  – אך לא מפנים את מקומם לאחרים.

המצב המתואר פוגע במערכת בשלושה מוקדים עיקריים: המנהלים המכהנים לא תורמים למערכת והמערכת לא מפיקה מהם את המרב דבר שגורם לעצירה, סטגנציה, חוסר יוזמה, חוסר מוכנות להיכנס לפרויקטים ארוכי טווח, חוסר מוכנות לעשות כל דבר שעלול לפגוע בנירוונה הניהולית ובשקט התעשייתי  – המאפשרים למנהל להמשיך ליהנות מתופיני השלטון בלי לעבוד קשה. 

המערכת לא מכשירה מנהלים צעירים, לא חושפת אותם להתנסות פרקטית או לקידום מקצועי בטווחי זמן ריאליים. מצד שני, המערכת פועלת במציאות בה קיים חשש כבד לאי סדרים ניהוליים (רק כדי לא להשתמש במילים קשות יותר), וכבר הוכיחה חשיפת פעילותה של אתי אלון בבנק למסחר, כי חלק ניכר ממנהל תקין חייב להיות מגובה ברוטציה.

בימים אלה התבשרנו כי אביגדור קפלן ימונה לתפקיד מנכ”ל המרכז הרפואי הדסה. לפני למעלה מחצי שנה התפטר המנכ”ל הקודם של המרכז הרפואי ד”ר אהוד קוקיה, ומאז עסקה וועדת איתור מטעם הדירקטוריון במציאת מנכ”ל חדש למרכז הרפואי הגדול, המצוי בקשיים תפעוליים וכלכליים.

לאחר עבודה מאומצת שארכה חודשים, החליטה וועדת האיתור להמליץ על קפלן למלא את התפקיד הקשה והמאתגר.

אין ספק שלקפלן ניסיון רב בניהול ובקבלת החלטות קשות, גם בתחום המנהל הרפואי, ואף אחד לא ייקח ממנו את הקרדיט להצלחה באיזון התקציבי הקשה של קופ”ח הכללית, בימים בהם שימש כמנכ”ל הקופה.

אין גם ספק שלקפלן ניסיון רב בניהול מערכות גדולות בכלל ושיש בידיו הכלים להצליח בתפקיד. אבל, לא זו השאלה כמו שנהוג לומר. השאלה איננה יכולותיו המוכחות של קפלן, אלא מדוע וועדת איתור, לאחר שראיינה עשרות רבות של מועמדים לאורך חודשים, בוחרת בסופו של דבר בזקן השבט, מנהל בן שבעים פלוס, למלא את התפקיד הקשה והמורכב שכזה. ייתכן שהוועדה לא מצאה מתוך שלל המועמדים, מועמד אחר ראוי מספיק?

כאמור, העדר רוטציה, וכפועל יוצא העדר יכולת הכשרה של מנהלים צעירים, היא אולי הסיבה הטובה ביותר לבחור שוב במנהל ותיק ומוערך, שעבר כבר לפני שנים את גיל הפרישה המקובל במשק.

אני מאחל לאביגדור קפלן שנים רבות של בריאות ואושר, עשייה טובה ופורייה, ולממונים עליו במערכת הבריאות אני מאחל שיקבלו את האומץ הציבורי, על מנת לעשות את השינויים הנדרשים כדי למנוע מצב בו את אביגדור קפלן יחליף בבוא היום שמעון פרס בתפקיד.