מחקר חדש, המבוסס על סקר שנערך באוכלוסיה ובקרב רופאים ראשוניים, מצא כי ישנן אי-בהירות ותפיסות שגויות רבות לגבי התלות באופיאודים, בין השאר לגבי הדרך לאבחן מטופלים עם תלות באופיאודים וכיצד ניתן לטפל בכך. בסקר, שנערך בין 1000 מבוגרים ו-200 רופאים ראשוניים ללא התמחות בהתמכרויות, נמצא כי כמחצית מהמבוגרים וכשליש מהרופאים חשבו שתלות באופיאוידים היא יותר בעיה פסיכולוגית מאשר הפרעה גופנית כרונית.

הפרעת התלות באופיאוידים פוגעת ב-10-12% מהאוכלוסיה, ללא קשר לרמות ההכנסה או לשנות הלימוד, כך לפי רופא מומחה להתמכרויות, ד”ר מארק קראוס, שעומד בראש תכנית טיפול בהתמכרויות במרכז רפואי בקונטיקט, המצוטט בכתבה במדסקייפ. ד”ר קראוס טוען כי הופתע מהבורות ומנפוצות הסטיגמה בקרב הרופאים.  לדבריו, הרופאים טועים לחשוב שמדובר בהפרעת התנהגות פסיכולוגית, מאחר שמדובר בהפרעה מוחית כרונית.

המחקר נערך בתמיכתה של חברת Reckitt Benckiser Pharmaceuticals , היצרנית של sublingual buprenorphine/naloxone (Suboxone Film), תרופה לטיפול בהתמכרות לאופיאוידים. מהחברה נמסר כי המידע שנאסף באמצעות השאלון ישמש למאמצי החינוך וההסברה העתידיים בציבור ובקרב הרופאים המטפלים.

מהשאלון עולה כי כ-35% מהרופאים השיבו כי אינם יודעים הרבה על הפרעת תלות באופיאוידים, 66% השיבו כי ההפרעה קשורה לרמת החינוך הנמוכה של המטופלים, בעוד כ-57% קשרו את ההפרעה להכנסה נמוכה.  עוד עולה ממנו כי 12% מהמשיבים המבוגרים דיוווחו על תלות באופיאוידים , ובעוד ש- 59% מהמשתתפים באוכלוסיה ו-88% מהרופאים השיבו שההתמכרות הזו היא מחלה, ו-80% מהרופאים טענו כי מדובר בהפרעה נפשית.

הסקר מצא גם כי 77% מהמבוגרים שהשתתפו ו-93% מהרופאים השיבו כי הסיבות לכך שהסובלים נמנעים מטיפול היא בושה, מבוכה או החשש מתגובה של אחרים למצבם. 71% מהמבוגרים המשתתפים ו-85% מהרופאים השיבו כי הסובלים מההתמכרות חושבים שהם יכולים להפסיק את התלות בכוחות עצמם, ורובם הגדול של המשיבים (83% ו-92%) הסכימו כי  יש צורך בטיפול תרופתי ושינויים התנהגותיים כדי להביא לשינוי. רק 44% מהמשתתפים שאינם רופאים ידעו כי קיים טיפול התרופתי להפרעת התלות הזו. נמצא גם כי 27% מהרופאים טענו כי כל רופא יכול לרשום טיפול להפרעת תלות באופיאוידים, 31% חשבו כי אין צורך בהסמכה מיוחדת כדי לטפל במטופלים אלה ו-7% מהרופאים השיבו כי הם מעדיפים שלא לטפל כלל במטופלים הללו (בין השאר בגלל הקושי בטיפול בהם או כי לא רצו לשייך את מרפאתם בעיני הציבור לרפואת התמכרויות).

לדברי ד”ר קראוס, המטופלים הסובלים מתלות באופיאוידים לא מקבלים לעתים קרובות את הטיפול הנחוץ להם בשל הסטיגמה המלווה להפרעה. לדבריו, יש צורך לטפל בהפרעה כמו בהפרעות כרוניות אחרות; יש צורך במערכת סינון יעילה ברפואה הראשונית לאיתור המטופלים הסובלים מההפרעה ובהתערבות קצרה לפני ההפניה לרופא מומחה, בדיוק כמו בטיפול בחולי לב. באותה מידה, לאחר הפניה למומחה, המשך המעקב והטיפול יוכל להיות עם הרופא המטפל הראשוני. הוא מוסיף כי ה-CDC הגדיר את התלות באופיאוידים כמשבר ברפואה הציבורית בשנת 2012, הפוגע במיליונים. לדבריו,יש צורך בהבנה שמדובר במחלה והפרעה הפוגעת באנשים מרמות סוציואקונומיות שונות באופן שווה, וכי הטיפול התרופתי בשילוב עם טיפול ושינוי התנהגותי עשוי להביא לשיפור ניכר.

כאמור,המחקר מומן על ידי חברת Reckitt Benckiser Pharmaceuticals. ד”ר קראוס המצוטט בכתבה במדסקייפ קיבל מענקים ושימש כיועץ של החברה וכן של חברת פייזר וחברת Forest Laboratories.

לכתבה במדסקייפ