בכתב העת Lancet מדווחים חוקרים במאמר חדש כי בנשים עם סרטן שד בשלב מוקדם, חיובי לקולטנים לאסטרוגן, טיפול בטמוקסיפן במשך חמש שנים הביא להפחתת הסיכון להישנות ולתמותה לאורך 15 השנים הראשונות לאחר אבחנת הממאירות. במחקר ATLAS ביקשו החוקרים לבחון את ההשפעה של המשך הטיפול בטמוקסיפן לעשר שנים, במקום הפסקת הטיפול לאחר חמש שנים בלבד.
מחקר ATLAS כלל קרוב ל-13,000 נשים עם סרטן שד בשלב מוקדם, שהשלימו חמש שנות טיפול אדג’וונטי בטמוקסיפן וחולקו באקראי להמשך טיפול למשך חמש שנים נוספות, או הפסקת הטיפול. החוקרים מדווחים על התוצאות אודות 6,846 נשים עם מחלה חיובית לקולטנים לאסטרוגן שנכללו בסקירה להערכת ההשפעות העיקריות על הישנות ותמותה עקב סרטן שד.
בנשים בקבוצת הטיפול נרשם סיכון מופחת להישנות ותמותה עקב סרטן שד, שתועד עם מעקב ממושך יותר. התמותה עקב סרטן שד הייתה דומה בשתי הקבוצות 5-9 שנים לאחר אבחנת הממאירות, אך הייתה נמוכה יותר משמעותית לאחר 10-14 שנים מהאבחנה. הסיכון המצטבר להישנות במהלך 5-14 השנים לאחר אבחנת הממאירות עמד על 12.2% בנשים בקבוצת הטיפול ו-15% בנשים בקבוצת הביקורת. השפעת הטיפול זוהתה רק בנשים עם מחלה חיובית לקולטנים לאסטרוגן. בקרב כל הנשים שנכנסו למחקר, שיעורי התמותה ללא הישנות מסיבות שאינן סרטן שד, כמעט ולא הושפעו. שיעור תופעות הלוואי היה דומה לאלו עליהן דווח במחקרים אחרים. יחס הסיכון לתסחיף ריאתי עמד על 1.87, יחס הסיכון למחלת לב איסכמית עמד על 0.76, יחס הסיכון לסרטן רירית הרחם עמד על 1.7. הסיכון המצטבר לסרטן רירית רחם במהלך 5-14 שנים לאחר אבחנת ממאירות עמד על 3.1% (תמותה של 0.4%).
בנשים עם סרטן שד בשלב מוקדם, חיובי לקולטנים לאסטרוגן, המשך טיפול בטמוקסיפן למשך עשר שנים, במקום הפסקת הטיפול לאחר חמש שנים, הביא לירידה נוספת בשיעורי ההישנות והתמותה לאחר עשר שנים, עדות לתועלת משמעותית לטיפול ממושך יותר.
Lancet. 2013;381:805-816
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!