חוקרים מעריכים כי בשנת 2010, מבוגרים במרבית חלקי העולם צרכו כמות מלח גבוהה כמעט כפליים מהכמות המומלצת, ומיליוני מקרים של תמותה עקב מחלות לב וכלי דם ברחבי העולם נקשרו עם צריכה עודפת של מלח. ממצאי המחקר הוצגו במהלך כנס EPI NPAM (Epidemiology  and Prevention/Nutrition, Physical Activity and Metabolism).

במחקר הראשון, החוקרים מהרווארד דיווחו כי בשנת 2010, מבוגרים ב-187 מדינות צרכו בממוצע 3,950 מ”ג נתרן ביום כמות כמעט כפולה מההמלצה המקסימאלית של ארגון הבריאות העולמי (2000 מ”ג ליום) או ה-AHA (1,500 מ”ג ליום).

במחקר השני, חוקרים נוספים מהרווארד מצאו כי באותה שנה, צריכה עודפת של מלח הובילה ל-2.3 מיליון מקרי תמותה עקב מחלות לב וכלי דם ברחבי העולם וכאחד מכל עשרה מקרי תמותה קרדיווסקולארית בארצות הברית.

צריכת המלח הממוצעת  בארצות הברית עמדה על 3,600 מ”ג ליום וארצות הברית ממוקמת במקום ה-19 מבין 30 המדינות הגדולות במספר מקרי תמותה קרדיווסקולארית שככל הנראה היו קשורים עם צריכה עודפת של מלח.

על-סמך נתונים ממחקר Global Burden of Disease, החוקרים בחנו סקרים ארציים לצריכת נתרן, בהתאם להפרשת נתרן בשתן במהלך 24 שעות (143 סקרים) או על-סמך יומנים לתיעוד צריכת נתרן (104 סקרים).

הם פיתחו מודל להערכת צריכת הנתרן הארצית, האזורית והגלובאלית, לפי גיל ומין, בשנים 1990 ו-2010, מ-187 מדינות שנסקרו (99% מאוכלוסיית העולם).

צריכה עודפת של נתרן הייתה אוניברסאלית זוהתה הן בגברים והן בנשים בכל הגילאים, שהתגוררו במדינות בעלות הכנסה נמוכה או גבוהה. בשנת 2010, צריכת הנתרן היומית עלתה על 2,000 מ”ג ב-181 מדינות ועלתה על 3,000 מ”ג ב-119 מדינות.

צריכת נתרן השתנתה באופן נרחב בין אזורים שונים בעולם. בקזחסטן תועדה צריכת הנתרן הגבוהה ביותר (6.0 גרם ליום), לאחריה מאוריטניה (5.6 גרם ליום) ואוזבקיסטן (5.5 גרם ליום), בעוד שבקניה (1.5 גרם ליום), מלוואי (1.5 גרם ליום) ורואנדה (1.6 גרם ליום) תועדה הצריכה היומית הנמוכה ביותר של נתרן.

להערכת התרומה של צריכת נתרן לתמותה עקב מחלות לב וכלי דם, החוקרים בחנו נתונים מ-247 סקרים ארציים להערכת צריכת נתרן ב-66 מדינות בשנת 2010. הם ערכו מטה-אנליזה של 107 מחקרים אקראיים ומבוקרים, במטרה לקבוע את ההשפעות של צריכת נתרן על לחץ הדם ולאחר מכן בחנו מדגמים פרוספקטיביים גדולים במטרה לקבוע את ההשפעות של לחץ דם על מחלות לב וכלי דם. במודל שלהם, הם הניחו כי צריכה אופטימאלית של נתרן הינה 1,000 מ”ג ליום (או 2.5 גרם מלח ליום).

ברחבי העולם, מבין מקרי התמותה הקרדיווסקולארית שיוחסו לצריכת נתרן גבוהה, 42.1% מהמקרים היו עקב מחלת לב כלילית, 41.0% היו עקב אירועים מוחיים ו-16.9% עקב סוגים אחרים של מחלות לב וכלי דם.

מקרי תמותה קרדיווסקולארית שיוחסו לצריכת מלח בתזונה לא אירעו רק בגברים מבוגרים במדינות עשירות: ארבעה מכל חמישה מקרי תמותה היו במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית; 40% ממקרי התמותה תועדו בנשים; אחד מכל שלושה מקרי תמותה אירע באנשים מתחת לגיל 69 שנים.

צריכת מלח בשש מדינות בלבד מבין 187 מדינות שנבחנו ענתה על ההנחיות של ארגון הבריאות העולמי. לפיכך, יישום תכניות להגבלת צריכת נתרן במטרה להפחית את צריכת הנתרן בגברים ובנשים בכל קבוצות הגיל, הן במדינות מפותחות והן במדינות מתפתחות, צריכה לזכות לעדיפות עליונה.

מתוך כנס EPI-NPAM

לידיעה במדסקייפ