ניתן לקצר בבטחה את משך החסימה האנדרוגנית בגברים בסיכון גבוה עם ממאירות ממוקמת של הערמונית מ-36 חודשים ל-18 חודשים, ללא פגיעה בסיכויי ההישרדות, כך עולה מתוצאות מחקר חדש בשלב III, שהוצגו במהלך כנס ה-Genitourinary Cancers Symposium.
לאחר חציון מעקב של 77 חודשים, שיעורי ההישרדות הכוללים היו דומים בחולים שטופלו במשך 36 חודשים ובאלו שטופלו במשך 18 חודשים (77.1% לעומת 76.2%, בהתאמה). כל הגברים במחקר קיבלו בנוסף טיפול קרינתי.
החוקרים התמקדו בגברים בסיכון גבוה, שהוגדרו בנוכחות לפחות אחד מגורמי הסיכון הבאים: מחלה T3-T4, רמות PSA של מעל 20 ננוגרם למ”ל, מדד גליסון מעל 7. בכל הגברים לא הייתה מעורבות של קשריות לימפה. הם מסבירים כי כ-15% מהממאירויות הממוקמות בערמונית הן בסיכון גבוה והטיפול המקובל במקרים אלו כולל שילוב של הקרנות עם ADT (Androgen Deprivation Therapy) ארוך-טווח.
משך הטיפול המקובל (24-36 חודשים) נקבע על-סמך שני מחקרים קליניים קודמים. טיפול בן 36 חודשים נבחר כמעט באקראי ועד כה לא הוגדר היטב משך הטיפול האנטי-אנדרוגני האופטימאלי. ככל שהטיפול ארוך יותר, כך הסיכוי להחלמת רמות טסטוסטרון קטן יותר.
מדגם המחקר כלל 630 משתתפים, בגיל ממוצע של 71 שנים, שחולקו באקראי לטיפול ADT במשך 36 או 18 חודשים,. הטיפול האנטי-אנדרוגני כלל Bicalutamide במינון 50 מ”ג (אנטי-אנדרוגן שאינו סטרואיד) למשך חודש ו-Goserelin במינון 10.8 מ”ג (הורמון המשחרר LH) כל שלושה חודשים לפני, במהלך ולאחר הקרנות לאגן ולערמונית.
בתקופה שבין אוקטובר 2000 ועד ינואר 2008, 310 חולים חולקו באקראי לטיפול במשך 36 חודשים ו-320 חולקו לטיפול במשך 18 חודשים. מרבית החולים אובחנו עם מחלה בהיקף T2 או T3.
לאחר חמש שנים, ההישרדות הכוללת עם טיפול בן 36 חודשים וטיפול בן 18 חודשים הייתה דומה (92.1% לעומת 86.8%, p=0.052), כך היה גם לאחר עשר שנים (63.6% לעומת 63.2%, p=0.429). בדומה, לאחר חמש שנים, שיעורי ההישרדות הספציפיים למחלה עם טיפול בן 36 או 18 חודשים היו דומים (97.6% לעומת 96.4%, p=0.473); כך גם היה לאחר עשר שנים (87.2% בשתי הקבוצות, p=0.838).
בנוסף, לא זוהו הבדלים משמעותיים בין שתי קבוצות הטיפול מבחינת מדדים אחרים: כשל ביוכימי, קורס שני של טיפול אנטי-אנדרוגני, גרורות לקשריות אגניות, גרורות לעצמות וסיבות לתמותה.
לאחר 77 חודשים, 71 מבין 310 חולים (22.9%) שטופלו במשך 36 חודשים ו-76 מבין 320 חולים (23.8%) עם טיפול במשך 18 חודשים הלכו לעולמם. הגורמים העיקריים לתמותה כללו ממאירות שנייה (7.3%), סרטן ערמונית (4.9%) ומחלות לב וכלי דם (4.4%). גיל זוהה כגורם הסיכון היחיד שהיה מובהק סטטיסטית במחקר.
מתוך כנס ה-Genitourinary Cancers Symposium
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!